חוק למניעת אכזריות כלפי בהמות 1822 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
הרחבה |
||
שורה 21:
==חקיקת חוק מרטין==
במאי 1821, ריצ'רד מרטין הציג לפרלמנט עצומה נגד אכזריות כלפי סוסים והתלונן על היחס שהסוסים מקבלים בשירות [[הדואר המלכותי הבריטי]]. ב-[[18 במאי]] [[1821]], הוא ניסח הצעת חוק לפיה יחס אכזרי לבעלי חיים מסוימים כגון [[פרה|פרות]], [[חמור|חמורים]], [[כבשה|כבשים]], [[עגל]]ים וסוגים נוספים של [[בהמה|בהמות]] וחיות עבודה ייחשב ל[[עבירה]]. תחילה, הצעת חוק זו עוררה לעג בקרב חברי הפרלמנט אך ב-[[1 ביוני]] 1821 עברה את אישור בית הנבחרים ברוב קולות של 40 תומכים ו-16 מתנגדים. לאחר מכן, ההצעה עלתה לאישור סופי של [[בית הלורדים]], אולם עוררה לעג רב: כשעלתה ההצעה להגן על חמורים, נשמעו בבית הפרלמנט הבריטי קולות צחוק רמים כל כך עד שכתב הטיימס, שסיקר את הדיון, התקשה מאוד לשמוע את חילופי הדברים. כשיושב ראש הדיון חזר על ההצעה - הצחוק באולם התגבר. אחד מחברי הפרלמנט אמר כי מרטין יחוקק חוק להגנת הכלבים, והתפרצות צחוק מחודשת נשמעה באולם, וכשאחד מחברי הפרלמנט הוסיף בצעקה 'וחתולים!' - נתקפו חברי הפרלמנט ב[[עווית]]ות צחוק, והחוק נפסל. מרטין המשיך במאמציו להעביר את הצעת החוק, והציג לבית הלורדים עצומות נגד אכזריות לבעלי חיים שאסף ב[[מנצ'סטר]], ב[[ליברפול]] וב[[רותרהם]] {{אנ|Rotherham}} כדי להראות להם שהצעת החוק שלו זוכה לתמיכה ציבורית. הוא ניסה לאסור אכזריות כלפי בעלי חיים תחת [[החוק לסיוע לעניים, 1782|החוק לסיוע לעניים]] {{אנ|Relief of the Poor Act 1782}}, אולם ניסיונו לא צלח. בעזרתו של לורד תומאס ארסקין, מרטין ניסח מחדש את החוק כך שיתקבל הרושם שהחוק נועד להגן על רכושם הפרטי של הבעלים ולטובתם של הבעלים, ולא למען בעלי החיים עצמם. ב-[[22 ביולי]] [[1822]], הצעת החוק קיבלה אישור מלכותי כשה[[מלך בריטניה|מלך]] [[ג'ורג' הרביעי]] חתם עליה והכניס אותה לספר החוקים של בריטניה (3 Geo. IV c. 71){{הערה|William David Evans, [https://books.google.com.au/books?id=tLUuAAAAIAAJ&pg=PA123&dq=Cruel+Treatment+of+Cattle+Act+1822+(3+Geo.+IV+c.+71)&hl=en&sa=X&ved=0ahUKEwj6lbSpofPTAhUFE7wKHT4sDHoQ6AEIMjAD#v=onepage&q=Cruel%20Treatment%20of%20Cattle%20Act%201822%20(3%20Geo.%20IV%20c.%2071)&f=false 3 Geo. IV, cap. 71], A Collection of Statutes Connected with the General Administration of the Law Volume 7}}. חוק זה נודע כ'חוק מרטין' והיה לחקיקה הלאומית הראשונה בעולם להגנת בעלי חיים, שהכירה באכזריות כלפי בעלי חיים כפעולה בת [[ענישה]]{{הערה|שם=אוקספורד}}{{הערה|שם=נשיונל}}{{הערה|שם=פרלמנטשני}}{{הערה|שם=מוזיאון}}{{הערה|שם=סינגר}}{{הערה|HENRY S. SALT, [http://www.animal-rights-library.com/texts-c/salt01.htm Animals’ Rights: Considered in Relation to Social Progress], 1892}}.
==אכיפה וניסיונות לתיקון החוק==
{{תמונה להגדלה
|תמונה=Caricature of R. Martin, W. Kitchiner, S. Phillips Eady Wellcome L0015782.jpg
|כיתוב="חוק מרטין בפעולה" - קריקטורה משנת 1824 הלועגת לחוק להגנת בעלי חיים: מרטין נכנס כועס לבית בו שותים חלב חם, מימין תלויות תרנגולת ונקניקיות, על הקיר תלויה צפרדע
|קטן=300
|גדול=600
|הצמדה=
}}
בכדי לעלות את מודעות הציבור לעובדה שיחס אכזרי כלפי חיות מסוימת אינו חוקי, מרטין רדף אישית את פורעי החוק: הוא סייר ברחובותיה של לונדון, הביא את העבריינים לדין, יזם הליכים פליליים חסרי תקדים ולעתים אף ניהל אותם. ב-[[9 באוגוסט]] 1822, הוא הביא אל בית המשפט שני סוחרים משוק [[סמית'פילד]] {{אנ|Smithfield, London}} שעברו על החוק. הם הורשעו ונקנסו בעשרים [[שילינג]]. מרטין נהג לגלות רגישות כלפי המואשמים שהורשעו בבית המשפט, לא ערער על עונשים מקלים ולעתים אף שילם את הקנס של מורשעים עניים. במסגרת ניסיונותיו להביא את פורעי החוק לדין, הוא הסתבך לעתים בתקריות אלימות, וכן התעמת עם השופטים. באחד המקרים, מרטין הפיל ארצה ילד שסירב להפסיק להכות את החמור שלו עם מקל. הדבר עורר בתקשורת [[קמפיין]] נגד מרטין. מחשש ל[[הסתה]] ל[[רצח]], מרטין נאלץ לנקוט צעדים נגד העיתון [[The Morning Chronicle]] {{אנ|The Morning Chronicle}} בו נכתב: "החמור האירי הזה מרטין, עם האידיוטיות הבלתי נסבלת שלו, הופך את כל העניין הזה למגוחך. אני מקווה יום אחד לראות את הגולגולת שלו - עבה ככל שתהיה - מרוסקת". מאבקו של מרטין הפך אותו לדמות נלעגת בעיני הציבור והתקשורת. הוא כונה בכינויים מלגלגים בכלי התקשורת (למשל [[דון קישוט]]) ולדמותו ב[[קריקטורה|קריקטורות]] בעיתונות, נוספו לעתים אוזני חמור במטרה לזלזל בו. בשנת [[1823]], כשדווח כי מרטין אבד בים, אמר עליו [[דוכס בטפורד|הדוכס מבטפורד]] {{אנ|Duke of Bedford}}: "אני שמח שדיק מרטין הזקן מגולוויי מת. כבר הרבה זמן שהוא אינו אלא מטרד אישי וציבורי{{הערה|שם=פרלמנטשני}}. חוק מרטין הגן על בעלי חיים מסוימים (בעיקר בעלי חיים ששימשו את האדם לצורכי עבודה) ומרטין ניסה לחוקק חוקים נוספים להגנת [[כלבים]] ו[[חתול הבית|חתולים]], לכונן [[רגולציה]] על [[בית מטבחיים|בית המטבחיים]], ולבטל קרבות כלבים, קרבות דובים ושיסוי שוורים, אולם עמיתיו בבית הנבחרים נהגו לצחוק עליו וללעוג לו כשקם להציג את הצעות החוק שלו, והצעות חוק נוספות שלו בתחום זה - לא עברו. אף על פי שמאמציו לתקן את החוק לא הועילו, עצם יישום החוק החדשני היה בבחינת רפורמה גדולה. בשנת [[1835]], שנה לאחר מותו, החוק שלו תוקן{{הערה|שם=אוקספורד}}{{הערה|שם=נשיונל}}{{הערה|שם=פרלמנטשני}}{{הערה|שם=מוזיאון}}.
===משפטו של ביל ברנס===
המקרה המפורסם ביותר של אישום בגין הפרת חוק מרטין היה המשפט הראשון שנערך לאחר חקיקת החוק נגד הירקן תומאס וורסטר (Thomas Worster) ומוכר בשם 'משפטו של ביל ברנס'. מרטין הביא את הירקן בפני שופט לאחר שזה הכה את חמורו עם אבזם ברזל המחובר לרצועה. חמורו של וורסטר נכח במהלך המשפט, ומרטין ביצע בו בדיקה לעיני השופט כדי להציג את הפצעים שלו מהמכות שקיבל. וורסטר נקנס בטוקן {{אנ|Conder token}} אחד{{הערה|שם=פרלמנטשני}}. איור משנת 1838, שנקרא 'משפטו של ביל ברנס', תיאר את מה שהתרחש בבית המשפט: הירקן תומאס וורסטר מכונה באיור 'Bill Burns' כמשחק מילים המבקש לרמוז כי היה ראוי לשרוף (Burn) את [[הצעת חוק|הצעת החוק]] (Bill) ולא לאשר אותה. החמור מופיע בבית המשפט כעד נגד בעליו שמואשם באכזריות כלפיו. הסלים הכבדים שנשא על גבו - מוטלים על הארץ מימינו. הבעלים של החמור נוגע עם אגודלו באפו כמחוות זלזול. העתק של חוק מרטין זרוק ברצפה למרגלות אחוריו של החמור כרמיזה למקום אליו שייך החוק{{הערה|[https://www.georgeglazer.com/prints/law/donkeymartinact.html Martin Act Animal Rights Trial Scene, Hand-colored engraving], British, 19th Century, georgeglazer.com}}{{הערה|[https://www.antiques.direct/P-Mathews-C-Hunt-1838-The-Trial-of-Bill-Burn-p/prin10.htm P MATHEWS & CHARLES HUNT 1838 THE TRIAL OF BILL BURN AQUATINT - SOLD], antiques.direct}}.
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}
| |||