מהאיאנה – הבדלי גרסאות

 

==מקורות המהאיאנה==

 

אחד הזרמים הגדולים בבודהיזם הוא המהאיאנה. המהאיאנה התפתחה כמסורת פילוסופית דתית, אשר העניקה פרשנות מחודשת למטרת דרשותיו של בודהה. מהא פירושו גדול ו-יאנה פירושו כלי רכב/מוביל/מרכבה, כלומר פירוש השם הוא המרכבה הגדולה. הזרם רואה עצמו כמרכבה גדולה המכילה בתוכה את ה"[[היניאנה|היניאנה"]], המתאפיינת בשאיפה לגאולה פרטית של כל אדם. לעומתם המהאיאנה גורסת כי לכל אדם יש פוטנציאל להיות בודהה וכי החיפוש אחר השחרור איננו מנת חלקם של בודדים. לדידם, כוונתו של בודהה הייתה ללמד את הדרך להיות בודהה, וכמו כן מטרת הבודהיזם איננה מסתכמת בשחרור עצמי מסבל, אלא שואפת להביא לשחרור כל היצורים מסבל. עיקרון החמלה הוא מרכזי ביותר בזרם זה, אשר שם דגש על החובה להמשיך ולפעול לטובת כל היצורים כל עוד קיים סבל בעולם. כלומר, זרם זה מדגיש את ההיבט החברתי, וממקם אותו במרכז ה"דרך". הפיתוח העצמי- המדיטציות של זרם המהאיאנה מתרכזות בטיפוח אהבת הזולת והמידות הטובות. במשך השנים, מסורת המהאיאנה פרחה והתפשטה ברחבי אסיה.

 

==אוניברסליזם==

 

 

==חוכמת הארה==

 

==כתבים מהאיאניים==

 

כתבי המהאיאנה כנראה חוברו על ידי מספר מחברים<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=Rupert Gethin|שם=The Foundations of Buddhism|מו"ל=Oxford University Press|שנת הוצאה=1998}}</ref><!-- ... “The production of Mahàyàna sūtras spans a period of some six or seven centuries. Just as the earlier sūtras of the Nikàyas/âgamas had already given rise to the Abhidharma and the distinctive interpretations of a number of schools, so the Mahàyàna sūtras are also associated with the production of treatises and commentaries associated with the emergence of new philosophical schools of Buddhism. Three writers should be singled out in this connection since I will be referring to them from time to time. The first is Nàgàrjuna, a monk probably from the south of India who lived in the second century CE and was the author of the Madhyamaka-kàrikà (‘Verses on the Middle’) as well as a number of other works. He is revered by the Buddhists of China and Tibet as the founding father of one of the principal ‘Sàstra’ systems of Mahàyàna philosophy, namely the Madhyamaka or Sånyavàda. The other two authors can be taken together. Indeed, tradition has it that they were brothers. They are Asaïga and Vasubandhu, who lived in north India at the end of the fourth or beginning of the fifth century CE.” (Rupert Gethin, 1998, The Foundations of Buddhism, Oxford University Press, p. 57) -->במהלך תקופה של מאות שנים,<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Eno, R|שם=BUDDHISM & BUDDHISM IN CHINA|כתב עת=EALC E232|עמ=9|מו"ל=Indiana University|שנת הוצאה=2008}}</ref><!-- “Tian-tai Buddhism represented an important type of Buddhist school: the text-oriented cult that stressed grasping the Buddhas many teachings. Because the [new] sutras that had been brought from India and Central Asia were so diverse (they had actually been composed by widely different types of Buddhist thinkers over many centuries, although they were understood as the teachings of a single man), some Chinese thinkers undertook the daunting task of sorting out the many teachings of these sutras into a coherent hierarchy of teachings that pointed towards a consistent, ultimate message.” (Eno, R., 2008, BUDDHISM & BUDDHISM IN CHINA, EALC E232, Indiana University, p. 9.) --> <ref name=":1">{{צ-מאמר|מחבר=Hirakawa, Akira|שם=A history of Indian Buddhism: from Śākyamuni to Early Mahāyāna; translated and edited by Paul Groner|כתב עת=University of Hawaii Press|מו"ל=University of Hawaii Press|שנת הוצאה=1990}}</ref> <ref name=":0" /> <ref name=":2">{{צ-ספר|מחבר=Buswell, R.E. Jr. (Editor in Chief)|שם=Encyclopedia of Buddhism|מו"ל=Macmillan Reference USA|שנת הוצאה=2004}}</ref> <ref name=":3">{{צ-ספר|מחבר=Paul Williams|שם=Mahāyāna Buddhism: The doctrinal foundations, Second edition|מו"ל=Routledge|שנת הוצאה=2009}}</ref> תקופה שהתחילה בזמן כלשהו בין 150 לפני הספירה<ref name=":1" /> והמאה הראשונה לספירה <ref>{{צ-ספר|מחבר=Harvey, P.|שם=An Introduction to Buddhism: Teachings, History and Practices, second edition|מו"ל=Cambridge University Press|שנת הוצאה=2013}}</ref>עד סביבות 650 לספירה.38 הקנונים המאוחרים נרשמו בדרך כלל ב"סנסקריט מעורבת”,26 וכשהם הגיעו למרכז אסיה ולסין דרך "דרך המשי", הם תורגמו לשפות המקומיות.<ref name=":2" /> במהלך התרגום לסינית המתרגמים הכניסו לתרגום את הרעיונות והפרשנויות שלהם.<ref name=":4">{{צ-ספר|מחבר=Zürcher, Erik|שם=, The Buddhist conquest of China : the spread and adaptation of Buddhism in early medieval China, 3rd ed.|מקום הוצאה=The Netherlands|מו"ל=Teiser, Koninklijke Brill NV, Leiden|שנת הוצאה=2007}}</ref> נראה שהתרגומים הראשונים היו לא ברורים.<ref name=":4" /> במרוצת הזמן אותם רעיונות התערבבו עם אמונות מקומיות<ref name=":4" /> ונוצרו דרכים חדשות המשלבות מוטיבים של אמונות שונות.<ref name=":4" /> מלומדים סבורים שחלק מהסוּ֫טרות (או הכתבים) של הקנונים המאוחרים חוברו במרכז אסיה או בסין.<ref name=":4" /> <ref name=":2" /> <ref name=":1" /> <ref name=":3" /> אותן סוּ֫טרות הופצו מאוחר יותר גם לוייטנאם (במאה השנייה לספירה)<ref name=":2" /> קוריאה (ב-372 לספירה),<ref name=":2" /> יפן (בסביבות 538 או 552 לספירה),<ref name=":2" /> טיבט (במאות השביעית והשמינית לספירה),<ref name=":2" /> מונגוליה (במאה ה־13 לספירה),<ref name=":2" /> טייוואן (במאה ה־17 לספירה)<ref name=":2" /> ולארצות נוספות ותורגמו גם לשפות המקומיות של אותן ארצות. הן השפיעו על תרבויות רבות ואנשים רבים בחלקים גדולים של אסיה (בעיקר בחלקה הצפוני ובחלקה המזרחי) והגיעו גם למערב.