אנטישמיות נוצרית – הבדלי גרסאות

[[הירונימוס]] הגדיר את הטקסים היהודים כ"מזיקים וקטלניים לנוצרים", זאת בהשראת טענותיו של [[אפיון (מדקדק)|אפיון]]. לעתים קרובות היהודים הואשמו בשתית דמם של ילדים נוצרים, במטרה ללעוג כביכול על אלו השולטים בהם. נקודות הזמן שבחרו להעליל [[עלילות דם|עלילות]] אלו על היהודים היו [[פסח]] ו[[פורים]]. לרוב ה[[נוצרים]] באותה התקופה האמינו וטענו כי ה[[נצרות]] מבטאת בסמליות עדינה ומוסרית את הדברים שהיהודית עושה ומצווה עליהם - היהדות אכזרית ואלימה ואילו הנצרות טובה והומנית. ומכאן היהודים [[קורבן (יהדות)|מקריבים]] ב[[פסח]] [[קורבן אדם]], כקרבן האדם של [[ישו]] בנצרות, וממשיכים בכך עד היום. שכן לאור זאת שהיהודים אינם מכירים בקורבנו הסופי של [[ישו]] ולוודאי נדרשים לקורבן אדם טהור, כפי שכביכול היה בתקופה שקדמה לנצרות; הנוצרי הטהור שנגאל על ידי ישו מהווה קורבן מתאים. דרך עלילות אלו הרחיקו אנשי הכנסייה את הנוצרים מהיהודים ומרעיונות התאולוגיה היהודית. תוך החדרת דעות קדומות לשם הבטחת חוסנו של המאמין הנוצרי, בהתבסס על שקרים, מול הטיעונים התאולוגים היהודים. עלילות אלו גם ביססו ביתר שאת את הנצרות, שכן ההוכחה לאמיתות הנצרות היא שאפילו היהודים מכירים בטוהר הנצרות; שכן בחגם הם נדרשים לקורבן טהור לצורך פולחנם, והנה הם בוחרים בנוצרי טהור שנגאל על ידי ישו. בנוסף חיזקו הנוצרים דרך עלילות אלו את [[הומניזם|ההומניות]] של ה[[נצרות]] שרק מבטאת בסמליות את קורבן הפסח, הכביכול מכפר; קורבנו של ישו, בחג ה[[פסחא]] וב[[מיסה]] שמסמל את הקורבן שהקריב [[ישו]] במותו על-מנת לטהר את בני האדם מחטאיהם. זאת בלי הכרה בכך שהיהדות אינה מתירה [[רצח#רצח ביהדות|רצח]] ושתית [[כשרות#חלקי גוף אסורים|דם]] או בני-אדם, שנמנים בין המאכלים הלא [[כשרות|כשרים]] בנוסף לכן שחל איסור על הקרבת קורבנות מחוץ לבית המקדש.{{הערה|ארה לימור. בין יהודים לנוצרים: יהודים ונוצרים במערב אירופה עד ראשית העת החדשה. Vol. 5. Open University of Israel, 1998. ע' 158.}} יש גם מקורות למיתוס [[דימוי הגבר היהודי כאישה]] מימי הביניים שלפיו הוטל על היהודים עונש בשל שפיכת דמו של ישו בעת הצליבה וכי בכל חודש מדמם הגבר היהודי מאיבר המין שלו, ובכדייובכדי לנסות לרצות את האל על הריגת ישו מנסים היהודים להקריב לו דם של ילדים נוצרים "תמימים וטהורים" אותם חטפו ורצחו בכדייבכדי להסיר מעצמם את העונש.{{הערה|בן-שלום, רם, and Ram Ben-Shalom. “Jewish Martydom and Conversion in Sepharad and Ashkenaz in the Middle Ages: An Assessment of the Reassessment / מרטירולוגיה יהודית והמרות דת בספרד ובאשכנז בימי הביניים: הערכת ה'הערכה המחדשת'.” Tarbiz / תרביץ, עא, no. א/ב, 2001, pp. 279–300. www.jstor.org/stable/23600846.}}