רות בונדי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
קישורים פנימיים, עיצוב
שורה 1:
{{סופר
|שם=רות בונדי
|שם בשפת המקור=Ruth Bondyová
|תמונה=[[קובץ:Bondy Ruth 2008 6525.JPG|שמאל|ממוזער|250px|{{יישור טקסט|מרכז|רות בונדי, ב-2008}}]]
|כיתוב=
|תאריך לידה=[[[[19 ביוני]] [[1923]]
|תאריך פטירה=[[14 בנובמבר]] [[2017]]
|תאריך לידה עברי=
|תאריך פטירה עברי=
|שם מקורי=Ruth Bondyová
|מקום לידה= [[צ'כוסלובקיה]]
|מקום פטירה=[[ישראל]]
שורה 19:
|נושאי כתיבה=
|יצירות בולטות=
|פרסים=[[פרס סוקולוב]], [[פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים]], [[פרס יצחק שדה לספרות צבאית]], [[פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת]]
|שנות פעילות=
|הוצאות ספרים=
שורה 26:
|אתר=
}}
'''רות בּוֹנְדִי''' (ב[[אנגלית]]: '''Ruth Bondy'''; ב[[צ'כית]]: '''Ruth Bondyová''';{{כ}} ([[19 ביוני]] [[1923]] - [[14 בנובמבר]] [[2017]]{{הערה|{{הארץ|עופר אדרת|הסופרת והעיתונאית ניצולת השואה רות בונדי מתה בגיל 94|1.4604676|14 בנובמבר 2017}}}}) הייתה [[עיתונאי]]ת, [[סופר]]ת, [[מתרגם|מתרגמת]] ו[[ביוגרף|ביוגרפית]] [[ישראלי]]ת, כלת [[פרס סוקולוב|פרס סוקולוב לעיתונות]] (תשכ"ז-[[1967]]), ו[[פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים]] (תשס"ו-[[2006]]) ו[[פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת]] ([[2014]]).
 
==ביוגרפיה==
רות בונדי נולדה בשנת [[1923]] ב[[פראג]] בירת [[צ'כוסלובקיה]]. למדה בבתי ספר צ'כיים וגרמניים. החלה את דרכה העיתונאית ב[[סוכנות ידיעות|סוכנות הידיעות]] "[[יונייטד פרס]]" כשתרגמה מאנגלית לצ'כית.
ב[[מלחמת העולם השנייה]] שהתה קרוב לשלוש שנים ב[[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]] – ב[[טרזיינשטט]], [[אושוויץ]]-[[בירקנאו]], ב[[המבורג]] וב[[ברגן-בלזן]], משם [[ניצול השואה|שוחררה]].
בתחילת [[1949]] [[העלייה ההמונית|עלתה לישראל]] במסגרת [[גיוס חוץ לארץ|גח"ל]]. למדה עברית ב[[אולפן עברית|אולפן]], החלה לעבוד ב"הדור" (עיתון אחר הצהריים של [[מפא"י]]), ומ-[[1951]] בעיתון "[[אומר]]" (העיתון ל[[עולה חדש|עולים]]) ו"[[דבר (עיתון)|דבר]]". במשך עשרות שנים נמנתה עם מערכת "דבר" ו"[[דבר השבוע]]".
בונדי עבדה 30 שנה בתחום העיתונות בישראל. היה לה מדור [[סאטירה|סאטירי]] אישי ב"דבר השבוע" בשם "יהיה טוב"; מבחר טורים פרי עטה שפורסמו במדור זה יצאו לאור כספר בשם זה.
בשנת [[תשכ"ז]]-[[1967]] זכתה ב[[פרס סוקולוב|פרס סוקולוב לעיתונות]], במדור רפורטז'ה ו[[פיליטון]] (האישה הראשונה שזכתה בפרס זה). ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] כתבה את התסריט לפרקי [[עברית בסימן טוב]].
 
בתחילת [[1949]] [[העלייה ההמונית|עלתה לישראל]] במסגרת [[גיוס חוץ לארץ|גח"ל]]. למדה עברית ב[[אולפן עברית|אולפן]], החלה לעבוד ב"הדור" (עיתון אחר הצהריים של [[מפא"י]]), ומ-[[1951]] בעיתון "[[אומר]]" (העיתון ל[[עולה חדש|עולים]]) ו"[[דבר (עיתון)|דבר]]". במשך עשרות שנים נמנתה עם מערכת "דבר" ו"[[דבר השבוע]]". בונדי עבדה 30 שנה בתחום העיתונות בישראל. היה לה מדור [[סאטירה|סאטירי]] אישי ב"דבר השבוע" בשם "יהיה טוב"; מבחר טורים פרי עטה שפורסמו במדור זה יצאו לאור כספר בשם זה. בשנת [[1967]] זכתה ב[[פרס סוקולוב|פרס סוקולוב לעיתונות]], במדור רפורטז'ה ו[[פיליטון]] (האישה הראשונה שזכתה בפרס זה).
הייתה מכוכבי התוכנית "[[שלושה בסירה אחת (רדיו)|שלושה בסירה אחת]]", ששודרה ב"[[קול ישראל]]" ב[[שנות החמישים]].
 
הייתה מכוכבי התוכנית "[[שלושה בסירה אחת (רדיו)|שלושה בסירה אחת]]", ששודרה ב"[[קול ישראל]]" ב[[שנות החמישים]]. ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] כתבה את התסריט לפרקי [[עברית בסימן טוב]].
 
פרסמה [[אוטוביוגרפיה]] בשם "שברים שלמים" בה היא מעלה את קורות חייה החל מנעוריה ב[[פראג]], אימת ה[[נאצים]] ועד עלייתה לישראל והשתלבותה בה מבחינה חברתית וכן בעבודת העיתונאות והספרות.