אריניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תמונות - הסבה לעברית, תיקון פרמטרים#
מ סיפרו של -> ספרו של, replaced: סיפרו של ← ספרו של באמצעות AWB
שורה 1:
[[קובץ:Deux furies.png|ממוזער|שמאל|250px|שתי פוריות, שירטוט על פי כד עתיק]]
ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] ה'''אֵרינְיות''' ([[יוונית]]: Ἐρῑνύες [ῠ], pl. of Ἐρῑνύς [ῡ]) או '''אוּמֵנידיות''' ובפי ה[[רומא העתיקה|רומאים]]: '''פוּרִיות''' (לטינית: Furies), הן [[אל]]ות הנקם, [[האנשה]] נשית של נקם. בהשבעה ב[[איליאדה]] המעלה באוב "את אלו אשר תחת הארץ מענישים את כל הנשבע לשווא" האריניות הן התגלמות פעולת הקללה-העצמית הכלולה בהשבעה (על פי ולטר בורקרט{{הערה|1= Burkert, Walter, 1977 (tr. 1985). Greek Religion (Harvard University Press)‎ }} ).
 
על פי ה[[תאוגוניה]], האריניות נולדו מתוך דמו של [[אורנוס (מיתולוגיה)|אורנוס]] כאשר סורס על ידי [[קרונוס]]. לפי גרסה אחרת, מקורן קדום יותר, מ[[ניקס (מיתולוגיה)|ניקס]] - אלת הלילה הקדומה. מספרן אינו מוברר, אם כי על פי [[ורגיליוס]] הן שלוש: "אלקטו" ("הבלתי נלאית", הופיעה באפוס של ורגיליוס - ה[[איניאדה]]), "מגארה" ("הנוטרת") ו"טיסיפונה" ("הנוקמת רצח").
 
ראשי האריניות תוארו כעטורי נחשים (בדומה ל[[גורגונה]]), עיניהן נוטפות דם, והופעתן מחרידה ומזוויעה. לעתים תוארו כבעלות כנפי [[עטלף]] או [[ציפור]] או גוף [[כלב]] ([[בולדוג אנגלי|בולדוג]]).
 
==האריניות במיתולוגיה==
האריניות צידדו לרוב באמיתות הסדר המקובל. לדוגמה, [[הרקליטוס]] טען כי
לו החליט [[הליוס]] להטות את השמש ממסלולה בשמיים, הן היו מונעות זאת ממנו. הן נתפשו כתובעות של בני התמותה אשר הפרו את החוקים ה"טבעיים". תשומת לבן של האריניות הופנתה בעיקר לאותם בני תמותה ששברו קשרי משפחה על ידי רצח אב, רצח אח ומעשי רצח אחרים בתוך המשפחה. מקובל היה להאמין כי אין לבני אנוש זכות להעניש פשעים אלו וכי יש להותיר את הענישה בידי האריניות.
 
האריניות קושרו עם [[נמסיס]] כאוכפות איזון צודק בענייני אנוש. האלה [[ניקה]] מילאה תפקיד דומה - מביאת ניצחון צודק.
 
בעיתות בהן לא עסקו ברדיפת קורבנותיהם על פני האדמה, האריניות שכנו ב[[טרטרוס]] שבשאול, שם עינו את נשמות הארורים.
 
האריניות מוכרות בעיקר בשל סיפור רדיפתן את [[אורסטס]] בשל רצח אמו [[קליטמנסטרה]], כפי שמסופר ב[[אורסטיאה]] מאת [[אייסכילוס]]. אורסטס התפלל ל[[אפולו]] כיוון שאפולו הוא שהורה לו לרצוח את רוצח אביו, [[אגממנון]], וכפי שהסתבר - הייתה זו אמו שרצחה את אביו. בהתערבות [[אתנה]] הפכו האריניות ל"אומנידיות" ("מיטיבות"), נוטות חסד, כפי שכונו בהיבטים המועילים שלהן.
 
חוקרים סבורים כי השם "אומנידיות" לא נועד מלכתחילה לציין את ההיבטים המועילים שלהן, אלא היה [[לשון נקייה]], כדי להימנע מחרון אפן עקב קריאה בשמן האמיתי. ה[[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]] על השמעת שמן של נפשות על טבעיות כלל גם את [[פרספונה]]. לטאבו זה יש מקבילים בתרבויות רבות, ב[[יהדות]] למשל קיים טאבו על הזכרת [[השם המפורש|שמו המפורש]] של [[אלוהים]]. האריניות הוכרו גם בשמות "סֶמְנַאִי" ("המכובדות"), "פּוׁטְנִיאַאֶה" ("האיומות"), "מנִיאַאֶה" ("השגעונות"), "פְּרַקְסִידִיקַאֶה" ("הנקמניות").
 
מיתוס נוסף מספר כי האריניות הכו באלם את קסנתוס, סוסו הקסום של [[אכילס]], על שגער באכילס.
 
הפוריות (בשמן הרומאי), או "דִירַאֵה" ("האיומות") גרמו לקורבנותיהן לצאת מדעתם, ובשל כך נגזרה משמן המילה הלטינית furor - שיגעון.
שורה 26:
* ב[[אידומניאו]], [[אופרה]] מאת [[מוצרט]], נרדפת גם [[אלקטרה (מיתולוגיה)|אלקטרה]] בידי האריניות.
* "הזבובים" - מחזה מאת [[ז'אן פול סארטר]] ([[1943]]), גרסה מודרנית בעקבות האורסטיאה, בגישה [[אקזיסטנציאליזם|אקזיסטנציאליסטית]], בפרספקטיבה אנטי דתית. האריניות במחזה זה מגולמות כזבובים.
* סיפרוספרו של סופר ה[[מדע בדיוני|מדע הבדיוני]] [[דייוויד ובר]], "Path of the Fury" ("נתיב הפוריה"), מספר על טיסיפונה העוזרת לחייל לנקום.
* הכרך התשיעי של סדרת הקומיקס "[[סאנדמן (ורטיגו)|סאנדמן]]" של [[ניל גיימן]] נקרא "הלבביות", מתאר אישה המחפשת את האריניות כדי לנקום את רצח בנה.
* ב[[מבוכים ודרקונים]] אריניות הן [[שטן]] ממין נקבה, עשויות להיות [[מלאך|מלאכים]] שנפלו.