קולנוע ציון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בוט סדר הפרקים (שיחה | תרומות) מ סדר תבניות בראש הערך; סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
←פתיח: הרחבה |
||
שורה 5:
הראינוע נפתח לראשונה במקום בשנת [[1912]], ימיה האחרונים של [[ירושלים בתקופה העות'מאנית|ירושלים העות'מאנית]], במבנה [[צריף]] שעמד במקום בבעלות [[הכנסייה היוונית-אורתודוקסית]]. רומני בשם ג'וריני שכר את הצריף והתקינו לשמש כאולם ה[[ראינוע]] הראשון בירושלים, ובו 400 מושבים. לאחר שנת פעילות אחת כשל ג'וריני בעסקיו, והבעלות על הראינוע עברה לידי הגרמני ה[[טמפלרים (תנועה)|טמפלרי]] סמואל פייג, שהמשיך להפעילו בשם "ראינוע פייג" עד [[1916]], אז מכרו ל[[ישראל גוט]]. ב-[[1917]], לאחר כיבושה של ירושלים בידי הבריטים, הסב גוט את שם הראינוע ל"ציון", וב-[[1919]] צירף אליו שותף בשם יצחק פרץ. לימים, נקראה הכיכר שבה ניצב אולם הראינוע על שמו – [[כיכר ציון]] – היא מפגש הרחובות [[רחוב יפו|יפו]] ו[[מדרחוב בן יהודה|בן יהודה]] בלב ירושלים החדשה.
בסופת ה[[שלג]] הגדולה שפקדה את ירושלים ב[[חורף]] [[1920]] קרס הצריף הרעוע, והשותפים גוט ופרץ הקימו מחדש את אולם הראינוע כמבנה מודרני וחדיש יותר בתכנונו של [[בן ציון גיני]]. האולם המחודש כלל 600 מושבים וכן במה למופעים, והותקנו בו נברשות לתאורה חשמלית והסקה מרכזית. שמו הוסב ל"אולם ציון", והתקיימו בו גם הופעות [[תיאטרון]] ו[[אופרה]], לראשונה בירושלים. באותה שנה התכנס באולם המשופץ המושב הראשון של [[אספת הנבחרים]], שבחרה ב[[הוועד הלאומי|וועד הלאומי]] – ה"[[ממשלה]]" הראשונה של המדינה שבדרך. ב-[[1922]] רכשה חברת "[[הכשרת היישוב]]" מן הכנסייה היוונית-אורתודוקסית שטחים באזור, כולל שטח הראינוע.
ב-[[1930]] התווספו לאולם מערכות קול, שאפשרו את הפיכתו מראינוע לקולנוע. בשנת [[1936]] נבנה בחזית האולם מבנה משרדים צר בן חמש קומות, שבקומת הקרקע שלו בחזית רחוב יפו חנויות אחדות שביניהן נמצאה הכניסה לבית הקולנוע. בין החנויות בחזית הקולנוע הייתה ה[[קונדיטוריה]] של האחים קפולסקי, שלימים התפתחה לרשת בתי הקפה [[קפולסקי]].
| |||