יהדות איראן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: הספרייה
מ ויקיזציה
שורה 24:
היהודים חיו עוד מימי קדם במעין גטו "מחנה ישראל" שבו היו להם כל מיני מוסדות יהודיים: בית הכנסת, תלמוד תורה, בית הדין, אולם לשמחות ולהכנסת אורחים. לעתים נמצאו המוסדות האלה בבניין אחד, ולעתים תלמוד התורה היה נמצא בביתו של המלמד. השכונה היהודית, ברוב הערים, הייתה סמוכה לבזאר, לכיכר השוק. סמיכות זו נועדה לצורכי הגנה מפני התקהלות האספסוף על הסוחרים והרוכלים היהודים, כדי שיכולו למצוא מפלט בבתיהם במקרה של תקיפה.{{הערה|שם=הערה מספר 20170308045828:0|{{צ-ספר|מחבר=לוי עזרה|שם=הגות עברית בארצות האיסלאם|מו"ל=ברית עברית עולמית והקונגרס היהודי העולמי|שנת הוצאה=1981}}}} מבנה הקהילה הפרסית יהודית הורכבה משילוב הנהגה חילונית והנהגה דתית. ההנהגה החילונית הורכבה מעשירי הקהילה, שבאחריותם היה לייצג את הקהילה בפני השלטון ועל איסוף המסים. היהודים שילמו לשלטונות מס גולגולות ובנוסף הוטלו עליהם מסים מטעם הקהילה כגון מס שחיטה ומס נישואין.{{הערה|שם=הערה מספר 20170308045828:0}} בראש הקהילה עמד נשיא השכונה ה"קאתכודה", שנבחר על ידי מועצת זקנים וגבירים. עוזריו כונו "עיני העדה" והיו אחראים על ביצוע ההחלטות, על המוסדות הציבוריים, על החינוך והשחיטה. ההנהגה הדתית הורכבה מרב, מולא, דיין וגבאי. המולא והרב היו אחראים על בקיאות בענייני הלכה ותורה, על הנהגת התפילה והדרשות. הדיין היה אחראי על הרכבת בית הדין ועריכת טקסי הנישואין והגירושין וכן טיפל בסכסוכי אישות ורכוש. הגבאי היה אחראי על גיוס תרומות ועל קופת בית הכנסת, על דרכי ההוראה במוסדות החינוך הדתיים וכן על תמיכה בציבור. לדוגמה, עזר הגבאי לעניים ולמתקשים בהשאת ילדיהם.{{הערה|שם=הערה מספר 20170308045828:0}}המנהיגות הכפולה אף שימשה אמצעי להגנה מפני מאסר פתאומי של אחד המנהיגים.{{הערה|שם=הערה מספר 20170308045828:0}}
 
לפי עדויות וכתבים שונים מ[[המאה ה-19]] ואחריה, יהודי איראן נהגו לארס את בנותיהן כבר בהגיען לגיל עשר לנער המבוגר ממנה ולעתים גם כבן שמונה עשרה, בעזרת שדכנית, קרובים ומכרים ולעתים גם ישירות דרך ההורים. לרוב בנות הקהילה האיראנית קיבלו את החינוך מאם המשפחה, לעתים בסיוע קרובת משפחה. בנות הקהילה היהודית איראנית לרוב היו אדוקות ושמרניות יותר בדתן מבני הקהילה, אף על פי שגם אלו נמצאו אדוקים בדתם. לאחר שראו נערים צעירים כבני 13–14 מלווים בנות צעירות כשבנות 7–8 לבית הספר היהודים וגילו כי האחרונים הנם ארוסיהם או חתניהם של הבנות, ביקשו אנשי כי"ח, החל מאמצע המאה ה-19, להעלות את גיל אירוסי בנות הקהילה לחמש עשרה. דבר שפגע בפרנסתם של רבני הקהילה ולאור כך פיצו אנשי כי"ח את רבני הקהילה כספית על הצמצום בפרנסתם. לפי סעדון ולוי לעומת הקהילות המוסלמיות האיראניות בהם היה ניתן למצוא מקרים של נישואים זמניים{{אנ|Nikah mut‘ah}}, קיומו של מנהג זה לא נמצא בקרב קהילות [[כלימי|יהודי איראן]].{{הערה|שם=עזריה1|עזריה לוי, יהודי איראן במאה הי"ט. ירושלים: תשנ"א. עמ' 73-75.}}היה נהוג שעניי הקהילה היו מחתנים בינם לבין עצמם את ילדיהם בארוחות. כמו היו חותמים על כתובות של 200–300 [[טומאן]], ומתחתנים ומתגרשים פעמים רבות על מנת ליצור לרבנים עבודה. רבני הקהילה העשירים ועשירי הקהילה לא הסכימו לתרום לעניי הקהילה, ולעתים אף העדיפו להינשא למוסלמיות עשירות.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=חיים סעדון|שם=קהילות ישראל במזרח: איראן|מו"ל=יד בן צבי|שנת הוצאה=2006}}}} לפי שפייזהנדלר בקרב יהודי איראן היו מקרים של עזיבת היהודות ונישואים למוסלמים, אך היו גם מקרים של נישואים לנוצריות.{{הערה|שם=עזרא}} לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] חלה עליה ברמת החיים של הקהילה היהודית באיראן, כשרבות מבנות הקהילה התמקצעו בתחומים שונים ובעיקרם: רפואה, הוראה ועסקנות ציבורית. ואילו הבנים בתחומי המסחר העצמאי והתעשייה, ובתוך כך בתחומי הבנקאות, צורפות ותכשיטנות, יהלומנות, נפט, מלונאות, נדל"ן וסחר בבדים. מספר חוקים שיעיים הגבילו את היהודים ולכן רוב היהודים שהייתה להם השכלה לא יכלו לעבוד בעבודות טובות יותר. היו מקומות שהיהודים היו יכולים לעסוק במסחר בשכונתם בלבד.{{הערה|שם=הערה מספר 20170308045828:0}}
 
לקראת סוף [[המאה ה-19]], עם חדירת גופי [[כל ישראל חברים]] לקהילות היהודיות באיראן, נשאו אנשי "כל ישראל חברים" וה[[הג'וינט]] ברבים ממטלות ניהול הקהילה האיראנית.{{הערה|שם=עזריה1}}
שורה 46:
יהודי איראן השתלבו בישראל וחלק ניכר ממובילי התרבות במדינה נמצאו משויכים לקהילה זו. החל ב[[אייבי נתן]] מקים [[קול השלום]] [[דן חלוץ]] ו[[שאול מופז]] שניהם בתפקיד [[רמטכ"ל]] צה"ל, הזמרת [[ריטה]], נשיא המדינה והשר לשעבר [[משה קצב]], [[איתן בן-אליהו]] מפקד [[חיל האויר]] וחבר הכנסת [[מיכאל בן-ארי]]. פרופסור [[אבשלום אליצור|אבשלום (כורש) אליצור]] - שנטש את הלימודים בגיל 16, ועבד כטכנאי במעבדה לפיזיקה ב[[מכון ויצמן]], ומעולם לא למד באוניברסיטה אף הוא מיוצאי איראן.
 
ארגון איחוד עולי פרס מטפל עד היום בנושא הקשר עם בני משפחה שנותרו באיראן וההגירה משם, וכן עוסק בטיפול ב[[עולה חדש|עולים חדשים]] או ותיקים בני העדה. פעילות נוספת למען הקהילה מתקיימת כיום באמצעות [[קרן מיראז' ישראל- למען קהילת יוצאי איראן]]. קרן הנמצאת בבעלות משפחת מיראז' שהיגרה מ[[טהרן]] ל[[ארצות הברית]] לפני שנים רבות. ומזה למעלה מעשור תורמת עבור קהילת יוצאי איראן בישראל תוך עידוד פרויקטים ופעילויות בתחומי העצמה נשית, יזמות ותעסוקה, חינוך ותרבות.
 
העדה מקיימת לקראת סוף פסח את "חגיגות יום הגן" ("רוזה-באק") התכנסות חגיגית הכוללת ריקודים, נגינה ואוכל פרסי, בדומה לאופן הפומבי בו נחוגה [[המימונה]] כיום. עקב אופי החגיגה הכולל נסיעה, אש ושימוש בחשמל, הועברה החגיגה מ[[שביעי של פסח]] - המהווה [[יום טוב]] ואסור במלאכה, לאחד מהימים האחרונים של [[חול המועד]] פסח.
שורה 56:
*'''פניה בתואר''' - בקרב יהודי איראן נהוג לקרוא לכל דוד או דודה בתואר לפני השם הפרטי: '''אמו'''- לאח מצד האב, '''אמה'''- לאחות מצד האב. '''דעי'''- לאח מצד האם, '''חלה''' - לאחות מצד האם.
*'''חגים''' - בחגים קיימים מנהגים ייחודים ליהודי איראן: כמו הכאה עם [[בצל הגינה|בצל ירוק]] אחד בשני ב[[ליל הסדר]], בנוסף לקיום חגים שניים. כמו [[פסח שני]], למרות שחזרו לישראל וחובה זו אינה קיימת. לעתים אף משלבים מספר מסורות מדתות אחרות, כמו בודהיזם, זוראסטריזם ונצרות.
*'''אירוח והכנסת אורחים''' - לרוב משפחת המארחים שולחים מישהו על-מנת לזמן וללוות את המוזמנים לבית המארח ולפתוח להם את הדלת. ומלווים את האורחים חזרה למכונית ומוודאים כי הגיעו בשלום הביתה.
* '''דורה''' - לרוב מתקיים אירוח תמורת אירוח בסבבים בין המשפחות השונות, פעם משפחה מסוימת מתארחת אצל משפחה מסוימת ופעם אחרת וההפך וכו'.
* '''כבוד המשפחה - נאמוס''' - קיימת חובה לכבד את המשפחה וההורים טרם קבלת החלטה לצאת או להתחתן עם מישהו. לעתים אף ההורים שולחים אחים או אחיות לדייטים של בנותיהם, על מנת להגן עליהן. לרוב אבות המשפחה אינם מתירים לבחורים לצאת עם בנותיהם ללא כוונת חתונה.
 
שורה 89:
בשנת [[1747]] התיישבו היהודים הראשונים ב[[עיר]] הקדושה [[משהד]]. חמישים שנה לאחר מכן נחרבה קהילת [[תבריז]]. בשנת [[1839]] החל תהליך שבו [[אנוסי משהד|אסלמו בכוח את יהודי משהד]] - רבים נרצחו ונפצעו בפרעות שנלוו לכך.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=אמנון נצר|שם=יהודי איראן|מו"ל=בית כורש - המרכז העולמי של יהודי איראן בישראל|שנת הוצאה=2008}}}}התוקפים המוסלמים הרגו עשרות ועמדו לכלות את יהודי העיר, באמתלה שיהודי משהד לעגו לזכרו של חוסיין- האימאם השלישי של ה[[שיעים]]. כדי להינצל ממוות בטוח התאסלמו כל יהודי העיר. כמאה שנים חיו [[אנוסים|אנוסי]] משהד כמוסלמים כלפי חוץ וכיהודים בסתר. היהודים במשהד שמרו על יהדותם בסתר עד [[שנות ה-30 של המאה ה-20]]. כיום קהילה זו מפוזרת בין היתר ב[[ישראל]], [[ארצות הברית]], [[איטליה]], [[גרמניה]] ו[[הממלכה המאוחדת]].
 
גם בטהארן לא זכו היהודים לחיים שקטים. ב-1897 הקיפו מוסלמי העיר את השכונה היהודית בעיר ובטענות שווא הכו רבים ואילצו אותם לשאת טלאי אדום על חזיהם. נציג כי״ח שהגיע לעיר שנה לאחר מכן נדהם לראות את היהודים האומללים נושאים טלאי ופנה לשלטונות. מאמציו לפני השלטונות כשלו עד שלבסוף הושגה פשרה- במקום טלאי נשאו היהודים את סמל המתכתי של כי״ח (יד אוחזת יד), כדי שאפשר יהיה לזהות אותם.
 
מאז אמצע המאה ה-19, עם יסוד [[הדת הבהאית|התנועה הבהאית]], יהודים רבים ובעיקר מאזור [[המדאן]] ו[[כאשאן]] עברו ל[[הדת הבהאית]], ממספר סיבות: (1) היחס הגרוע השנאה מצד המוסלמים והערבים ליהודים, בעוד בבהאאים נתפסו כאנשים מכובדים ונכבדים. (2) הציעו ליהודים שיהפכו לבהאאים ויתחתנו עם בההאים ובהאאיות מלא כסף. לפני זה בתקופות העתיקות יותר ובקופת ראשית האסלאם אך גם לאורך כל הדורות וההיסטוריה הציעו ליהודים, ובמיוחד לצאצאי הכהנים והלווים, כסף ותכשיטים רבים לחתונתם. זאת בנוסף להבטחה לקידום והנהגה ב[[סייד|מעמד של בני מוחמד]] אם יתאסלמו, רבים מהם הסכימו, כשלרוב נדרשו יהודים אלו להינשא למוסלמית על-מנת להוכיח שאכן התאסלמו.
 
===בעת החדשה===
לאחר ששלחו יהודי איראן מכתב בקשה ל[[ועד שליחי הקהילות|וועד שליחי הקהילות]] ולארמון המלוכה הבריטי בשנת [[1871]] בבקשה להקל על מעמדם המופלה לרעה באיראן. הצהיר [[נאסר א-דין שאה קג'אר|נאצר אל דין שאה]] על כוונותיו לפרוס את חסותו תחת כל נתיניו ללא הפרשי מעמדות, דתות או אמונות. תקופה קצרה לאחר מכן הגיע [[אדמונד ג'יימס דה רוטשילד|הברון רוטשילד]] לביקור אצל נאצר אל דין בבקשה להשתדל למען היהודים באיראן. אל דין בתגובה העלה בפני רוטשילד את הרעיון:{{הערה|שם=קשאני13|ראובן קשאני. (2001). יהודי פרס, בוכרה ואפגניסטן, עמ' 33.}}
{{ציטוט| "שמוע שמעתי כי בידיכם האחים אלף קורור כסף, נראה בעיני לטוב ביותר אם תתנו חלק מזה למדינה אחת גדולה או קטנה, ותנו בזה מחוז (ממלכת) לכנס בו את יהודי כל העולם ואתה בעצמך תהיה נשיאם ותמשול על כולם בשלום ולא יהיו עוד גולים ופזורים"..}}
בעקבות השיחות שופר מצב היהודים והוסכם על פתיחת בתי ספר של "[[כל ישראל חברים]]" באיראן.{{הערה|שם=קשאני13}} בשנת [[1884]] התבצע טבח אכזרי ביהודי [[בארפורוש]]. בערך באותה התקופה החלה הגירה יהודית מאיראן ל[[ארץ ישראל]], בערך בשנת [[1884]], במקביל ל[[העלייה הראשונה|עלייה הראשונה]] מ[[אירופה]] ולעליית [[אעלה בתמר]] מ[[תימן]]. בשנות השלושים העלייה מ[[איראן]] התחזקה. עם השנים, לקראת סוף [[המאה ה-19]], השתפר מצב היהודים במדינה, והם החלו לקבל זכויות בדרכם ל[[אמנציפציה ליהודים|אמנציפציה]]. בשנת [[1898]] נפתח ב[[טהראן]] בית הספר של "[[כל ישראל חברים]]". זיקתם של [[יהודי פרס]] ל[[ארץ ישראל]] באה לידי ביטויים רבים. [[שלוחי ארץ ישראל]] פקדו מאז ומתמיד את איראן והתקבלו בהערצה, ויהודים מאיראן עלו לרגל ל[[ירושלים]] (קיבלו את התואר [[חאג']]{{מקור}}). פעילות [[ציוני]]ת במובנה המודרני החלה בתחילת [[המאה ה-20]].
 
שורה 137:
* {{פעמים|אמנון נצר|הפעילות הציונית באיראן מהצהרת באלפור עד חוזה סן רמו|1.3(1)|1, אביב 1979}}
* {{ערוץ7|יוני קמפינסקי|תערוכה: 2,700 שנים של יהדות באיראן|213750|5 בינואר 2011}}
*נתי גבאי, [http://blog.nli.org.il/%D7%9B%D7%A9%D7%94%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%94-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%94-%D7%90%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%A6%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%A0/ אוסף תמונות מאיראן] משנות 1950- 1960, באתר [[הספרייה הלאומית]], מרץ 2017
<div class="mw-content-ltr">
* David Littman(1979). "[http://www.dhimmitude.org/archive/littman_jews_under_muslims_case_of_persia.pdf Jews Under Muslim Rule: The Case Of Persia]". The Wiener Library Bulletin XXXII (New series 49/50).
שורה 147:
 
{{יהדות אסיה}}
[[קטגוריה:יהדות איראן ופרס|יהדות איראן ופרס]]
[[קטגוריה:יהדות אסיה|איראן]]
[[קטגוריה:יהדות התפוצות לפי מדינה|איראן]]