דיאן פוסי – הבדלי גרסאות

|הערות=

}}

 

== חייה ==

קשרי הקרבה הייחודיים שנרקמו בין פוסי לבין חיות הבר שחקרה והרקע שלה כמרפאה בעיסוק סייעו לה להפריך במידה רבה את הדימוי האלים של הגורילות. פוסי תמכה בשימור עולם החי ובהגנה על בעלי חיים בכלל, וגורילות ההר בפרט, וקידמה אותם לאורך כל חייה. היא הביעה תמיכה ב"שימור פעיל", היינו סיורים למניעת ציד בלתי-חוקי ושמירה על בתי הגידול של בעלי החיים (בניגוד לשימור פסיבי, שמתמקד בהסברה). במשך עשרים שנה ערכה [[מחקר]]ים נרחבים על מספר קבוצות של גורילות, שאיתן פיתחה קשרי קרבה וידידות.

 

 

במהלך רוב חייה, התנגדה פוסי ל[[תיירות]] באזורי בר שבהם מצויים בעלי חיים ב[[סכנת הכחדה]]. לקראת סוף חייה שינתה את דעתה בנושא זה, והתייחסה לתיירות כזו, בתנאי שהיא נעשית בצורה שלא תפריע את מנוחת החיות ("[[תיירות אקולוגית]]") כרע הכרחי וכאחד האמצעים היחידים להבטחת המשך חייהן של הגורילות בבר לאורך זמן. ספרה של פוסי, "[[גורילות בערפל]]" (Gorillas in the Mist), זכה לשבחים מה[[אורניתולוגיה|אורניתולוג]] וה[[אתולוגיה|אתולוג]] זוכה פרס נובל [[ניקולאס טינברגן]]. ספרה היה הספר הנמכר ביותר בכל הזמנים מבין הספרים העוסקים בגורילות. בשנת [[1988]] יצא סרט הקולנוע "[[גורילות בערפל: סיפורה של דיאן פוסי]]", בכיכובה של [[סיגורני ויבר]], המבוסס על הספר. הסרט זכה להצלחה רבה, היה מועמד למספר פרסי [[אוסקר]], וזכה במספר פרסי קולנוע אחרים.

בשלהי דצמבר [[1985]] נמצאה פוסי מתה בחדרה בתחנת המחקר קריסוקה. על גופתה נמצאו סימני אלימות רבים, אולם בגלל מיעוט [[דם]] על רצפת החדר נראה כי גופתה הושחתה רק לאחר שנרצחה. נראה כי הרצח התבצע על ידי ציידים בלתי חוקיים, שביקשו להלחם בה על מלחמתה נגד הציד הלא חוקי ונגד הפגיעה בשטחי המחיה של הגורילות. ב[[צוואה|צוואתה]] קבעה פוסי כי כל כספה יעבור לקרן שהקימה למלחמה בציד הלא חוקי. עם זאת, אמה ערערה לגבי הכתוב בצוואה וזכתה בערעור, ולכן לא הועבר הכסף לארגון. פוסי קבורה באתר ב[[רואנדה]] שהיא עצמה הקימה לקבורת הגורילות המתות שאותן הכירה. על מצבתה נכתב "איש לא אהב את הגורילות יותר ממנה".

 

 

==ראו גם==