הארגון לשחרור פלסטין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
שורה 24:
ב־[[1974]] אומצה [[תוכנית השלבים של אש"ף]], הגורסת כי אין טעם לעסוק רק במאבק מזוין, וכי כל פיסת אדמה של פלסטין שתוצע לפלסטינים בדרכים דיפלומטית, תילקח על ידם ותהווה עוד שלב בדרך לשחרור פלסטין. בהחלטה זו ויתר אש"ף על העיקרון לפיו לא ניתן לקיים משא ומתן עם ישראל.
 
בשנים הראשונות לארגון [[אש"ף]] ובראשו [[יאסר ערפאת]] תכננו תחילה להשיב את שטחי ארץ ישראל לידיים מוסלמיות ולהחיל את רעיון [[סוריה הגדולה]] בהנהגתם, לפי חזון העמים הערביים שבאזור. כשבראש סדר העדיפויות כיבוש והחזרת שטחי מדינת ישראל לידיים מוסלמיות. לאחר שרעיון זה היה נראה עבורם כרחוק מידי עבורם, החליטו ביניהם על כיבוש [[לבנון]] בעלת הצביון המדיני נוצרי תחילה מה שהובילם ב־[[1977]] ל[[מלחמת לבנון הראשונה]]. ב־[[1977]] הציע סאדאת את [[תוכנית האוטונומיה]] כחלק מ[[הסכם השלום בין ישראל למצרים]]. אש"ף דחה את ההצעה בטענה כי מדובר בתעלול ישראלי שנועד לתת תמורה לסאדאת. למרות זאת שיחות האוטונומיה התנהלו בלעדיו עד [[1980]] והופסקו רשמית רק עם פרוץ מלחמת לבנון.
 
יוזמת סאדאת אילצה את אש"ף לעבור לתמיכה ב[[תהליך ז'נבה]] וגרמה להתנגשות בינם לבין מצרים שהתבטאה ב[[רצח יוסוף סיבאי]] (עורך העיתון הרשמי של מצרים). התנגשות זו הובילה בין השאר להתדרדרות במצבם של הפליטים הפלסטינים במצרים.