מעמד התושבות במזרח ירושלים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול. הקודם עדיף.
Noyender (שיחה | תרומות)
ביטול גרסה 21979831 של שושושושון (שיחה)
שורה 1:
מיד לאחר [[מלחמת ששת הימים]], [[סיפוח|סיפחה]] [[ישראל]] את [[מזרח ירושלים]] וחילקהוחלקים לתושביהנוספים [[תעודתמהגדה זהות|תעודותהמערבית זהות]].שסביבה עםוחילקה זאת,לתושבים המעמדהערבים המשפטי של מחזיקי תעודת הזהות המזרח ירושלמית נותר עמום עד לפסק-דין שנתןרשיון [[ביתהליך המשפטמדורג העליון]] ב-1988 בעניינו של [[מוברק עווד]]{{הערה(התאזרחות)|בג"ץ 282/88 - עווד נ' ראש הממשלה ושר הפנים ואח'}}, בו נקבע שניתן להתייחס לתושבי מזרח ירושלים הפלסטינים, כמי שקיבלו רישיון לישיבת קבע ([[תושב קבע]]) על-פי [[חוק הכניסה לישראל]].
 
מהרגע שנקבעה מסגרת נורמטיבית זו, התנאים לשלילת רישיון קבע הובררו גם הם. תנאים אלה קבועים בחוק ובתקנות על-פיו, ולפיהם ניתוק זיקתו לישראל של בעל רישיון הקבע מוביל לאובדן הרישיון.
 
==התאזרחות==
שורה 19 ⟵ 17:
 
==היסטוריה חקיקתית, מנהלית, ושיפוטית==
בפסק דין [[מוברק עווד|עווד]] ב-1988 בוטל רשיון הישיבה מכיוון שלפי החלטת [[בית המשפט העליון]] הוא העתיק את "מרכז החיים" שלו לארה"ב. פסק-הדין הזה אפשר לשר הפנים לשלול תושבות של תושבי מזרח ירושלים על-פי הגדרה של מרכז החיים.
 
בפסק דין שנתן [[בג"ץ]] ב-[[1995]], בעניינה של פתחיה שקאקי, אשתו של [[פתחי שקאקי]] מנהיג [[הג'יהאד האיסלמי]] נקבעו אמות מידה נוספות לשיקוליו של שר הפנים בשלילת רישיון לישיבת קבע{{הערה|בג"ץ 7023/94 שקאקי נ' שר הפנים}}.