בנק מזרחי טפחות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 61:
טפחות הוקמה בשנת 1944 על ידי [[הסוכנות היהודית]] כחברה למתן משכנתאות שניות{{הערה|{{דבר||התקציב הציוני בשנות המלחמה|1944/10/25|00204}}}} והושקעו בה כספים של [[קרן היסוד]]{{הערה|{{הצופה||עבודה ושיכון|1944/12/18|00305}}}}{{הערה|{{דבר||הגברת הבניין|1945/01/30|00300}}}}. היא הלוותה כסף לפרוייקטים של שיכון{{הערה|{{הצופה||השיכון החדש בקרית שמואל|1949/09/11|00300}}}} כמלווה נוספת{{הערה|{{דבר||שיכון הפועל במושבה - בעית-מפתח|1949/07/14|00109}}}}. בשנת 1949, שנת הקמתה של [[עמידר]], היא היתה לחברת בת שלה. פעילותה בשנת 1950 היתה מצומצמת כי הממשלה הגדילה את אחוזי המימון של המשכנתא הראשונה דבר שייתר ברוב המקרים את הצורך במשכנתא שנייה{{הערה|{{הבוקר||חברת טפחות בע"מ|1951/08/27|00301}}}}. בראשית 1954 הוחלט שטפחות תעבור לממן פרוייקטים ליצירת מקומות עבודה{{הערה|{{על המשמר||מוסד לעבודות ציבוריות|1954/01/22|00107}}}}, עבודות ציבוריות ועבודות דחק{{הערה|{{דבר||תפקידה החדש של טפחות|1954/01/22|00841}}}}. החברה העניקה הלוואות לרשויות מקומיות לעבודות פיתוח שונות, כמו חיבור יישובים לרשת החשמל{{הערה|{{דבר|חיים בן-צבי|חיבור חשמל לשושנת העמקים|1959/08/17|00313}}}}, פיתוח דרכים{{הערה|{{על המשמר||מועצת עיריית ב"ש אישרה הלוואות פיתוח|1960/12/14|00516}}}} והקמת בתי ספר{{הערה|{{מעריב||הרצליה|1961/03/26|01004}}}} ונודעה כ"בנק עמידר"{{הערה|{{על המשמר||עמידר סוקרת פעולותיה|1960/02/19|02404}}}}. במקביל העניקה החברה הלוואות לצורך בניית חדר נוסף בבתים פרטיים{{הערה|{{הבוקר||עמידר מרחיב פעולותיה|1961/06/09|00703}}}}. בסוף 1961 הוחלט על הפיכתה לבנק למשכנתאות{{הערה|{{על המשמר||טפחות תיהפך לבנק למשכנתאות|1961/12/18|00205}}}}. הבנק היה לחברה ציבורית שרוב מניותיה בידי ממשלת ישראל{{הערה|{{דבר||בנק טפחות מגלה טפח ואף טפחיים|1970/09/30|07401}}}}. בשנת 1965 פתח הבנק סניף בירושלים{{הערה|שם=אלדור65|{{מעריב|רפאל אלדור|בנק טפחות פתח סניף בירושלים|1965/04/14|01804}}}} וןבשנת 1968 עברה הנהלת הבנק מתל אביב לירושלים{{הערה|{{הצופה||בנק טפחות עבר לירושלים|1968/09/11|00406}}}}. בשנת 1975, בעקבות שמועות על הענקת הלוואות מועדפות למקורבים, עלתה בכנסת הדרישה להפריט את הבנק{{הערה|{{דבר||דרישה בוועדת הכספים לבדוק ביתר יסודיות פרשת ההלוואות ב"טפחות"|1975/07/31|00114}}}}.
בשנת 1978 קיימה הממשלה משא ומתן למכירת מניותיה בבנק למשקיעים פרטיים{{הערה|{{דבר||האוצר: דבר לא סוכם על מכירת טפחות|1978/05/23|00509}}}} וחברות כלל ומשקיעי ישראל של סם רוטברג טענו שנחתם עמם זכרון דברים על מכירת הבנק להם{{הערה|{{דבר||כלל ומשקיעי ישראל יפנו לבג"ץ למנוע מכירת טפחות|1978/06/06|00203}}}}. בינואר 1979 הסתמן שמניות הממשלה יימכרו למשקיעים קנדיים ולבנק המזרחי{{הערה|{{דבר||לקראת סיום מכירת מניות הממשלה בבנק טפחות|1979/01/09|00224}}}}.
מנכ"ל הבנק בשנות ה-60 וה-70 היה משה מן. יושב ראש מועצת המנהלים של הבנק היה [[דוד טנה]] שעד 1969 היה במקביל גם מנכ"ל משרד השיכון{{הערה|שם=אלדור65}}. במרץ 1974 נתמנה [[זאב שרף]], שקודם לכן היה שר השיכון, ליו"ר מועצת המנהלים של הבנק{{הערה|{{מעריב|אריאל וינשטיין|זאב שרף ייבחר ליו"ר בנק טפחות|1974/03/21|00108}}}}. ביוני 1975 עבר תפקיד יו"ר מועצת המנהלים לידי [[דוד וינשל]] שהיה מנכ"ל משרד השיכון{{הערה|{{מעריב||וינשל במקום שרף - כיו"ר בנק "טפחות"|1975/06/30|02707}}}}.
| |||