פילוסופיה של החינוך – הבדלי גרסאות

[[אפלטון]], תלמידו המפורסם ביותר של סוקרטס, הציג את תפיסתו החינוכית ב[[דיאלוג אפלטוני|דיאלוג]] הידוע שלו: [[המדינה (דיאלוג אפלטוני)|המדינה]]. על פי המשנה הפרוסה בדיאלוג זה, הדרך טובה ביותר לשרת את היחיד היא להטמיע אותו כ[[נתינות|נתין]] ב[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]] [[צדק (מוסר)|צודקת]]. על כן, אפלטון תמך בהוצאת [[ילדות|ילדים]] מבית [[הורים|הוריהם]], וגידולם כ[[חסוי]]ים של המדינה, בבתים משותפים. הוא גרס שיש להבדיל בין התלמידים ע"פ רמת הכישרון שלהם, ולהעניק את החינוך הטוב ביותר לילדים המוכשרים ביותר, על מנת שיוכלו לגדול ולהפוך ל"שומרי העיר", ולשרת את מעוטי היכולת.

על פי מילטון, לחינוך יש שתי מטרות: להתאים את ה[[אדם]] ל[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]], על ידי לימוד כישורים והתנהלות נכונה, וללמד את האדם [[אהבה|לאהוב]] את [[אלוהים]]{{הערה|[http://www.dartmouth.edu/~milton/reading_room/of_education/index.shtml על החינוך, המאמר המלא באנגלית]}}.

כתביו של ג'ון דיואי הציגו רעיונות חדשניים על הקשר בין [[חינוך]] ל[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]], ועל ההשפעה ההדדית שלהם. דיואי טען ש"החינוך, במובן הרחב שלו, הוא המניע העיקרי להמשכיות של ה[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]], והוא הכרחי למען המשך קיומה של החברה." דיואי השווה בין גישתו החינוכית של [[אפלטון]], שעסקה אך ורק בחינוך הראוי לחברה, לבין זו של [[ז'אן-ז'אק רוסו|רוסו]], שעסקה אך ורק בחינוך הראוי ליחיד. גישתו של דיואי עצמו ניסתה לשלב ולאזן בין השניים.

ה[[סוציולוגיה חינוכית|סוציולוגיה החינוכית]] עוסקת בהשפעה ההדדית שבין ה[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]] והמערכות השלטוניות לבין החינוך. גישות רבות בפילוסופיות של החינוך, כדוגמת ה[[פדגוגיה ביקורתית|פדגוגיה הביקורתית]], קשורות קשר הדוק לסוציולוגיה.