המחתרת הדנית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לראש ממשלת דנמרק |
|||
שורה 56:
== התנגדות דנית מחוץ לגבולות דנמרק ==
השירות הדיפלומטי הדני ביצע מרידה בקו שיתוף הפעולה שנכפה על הממשלה על ידי הנאצים. בין מנהיגי תנועה זו בלט ציר דנמרק ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]], הנריק קאופמן, שהכריז ביום כיבושה של דנמרק כי הוא "ממשיך לייצג את המלך ואת ארצו, ויפעל לשחרורה". ב-9 באפריל 1941, בדיוק שנה לאחר כיבוש דנמרק, חתם הנריק על חוזה עם ממשלת [[ארצות הברית]], בו התחייבה ארצות הברית להגן על שטח [[גרינלנד]] אשר תחת מרות ממלכת דנמרק, עד לשחרורה של דנמרק. הסכם זה איפשר לארצות הברית הקמת בסיס צבאי באי שהיה בעל חשיבות אסטרטגית. מרבית הצירים הדניים הלכו בעקבותיו של קאופמן, ביניהם הציר בלונדון - הרוזן ראבנטלוב, והציר באיסלנד, אשר הכריזה על ביטול איחוד הכתר עם הכתר הדני, ועל כינונה כמדינה ריבונית.{{הערה|שם=כיבוש}}
מלבד הפעולה הדיפלומטית, הוקמה ביוזמת העיתונאי אֶבּה מוּנק רשת מודיעין חשאית, שמרכזה היה ב[[סטוקהולם]] אשר סיפקה מודיעין עבור ה[[בריטניה|בריטים]].{{הערה|שם=כיבוש}}
הפעולה ההתנגדותית החשובה ביותר שנעשתה על ידי דנים מחוץ לגבולות דנמרק, היא הצטרפות הצי-המסחרי של דנמרק למאמץ המלחמתי של בעלות הברית. 90% מציה המסחרי של דנמרק, שעמד לפני המלחמה על 200 ספינות בעלות קיבולת משותפת של למעלה ממיליון טון, הפליגו עם 5000 מלחים לנמלי בעלות הברית. במהלך המלחמה טובעו כ-60% מספינות אלו, ולמעלה מ-600 יורדי-ים דניים מצאו את מותם בשירות בעלות הברית.{{הערה|שם=כיבוש}}
| |||