מדינה פלסטינית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 33:
בספטמבר [[1948]], הוקמה ממשלה פלסטינית ב[[רצועת עזה]] בתמיכת [[הליגה הערבית]] כדי להגביל את ההשפעה הירדנית על הבעיה הפלסטינית. ממשלה זו, שקראה לעצמה "[[ממשלת כל פלסטין]]" (בערבית: حكومة عموم فلسطين), הכריזה ב-[[1 באוקטובר]] 1948 על מדינת פלסטין עצמאית בכל פלסטין שבירתה הוכרזה [[ירושלים]], אם כי בפועל התכנסה בעזה. כנשיא מונה המופתי של ירושלים [[חאג' אמין אל חוסייני]]. ממשלת כל-פלסטין הוכרה שש ממדינות ערב: [[מצרים]], סוריה, לבנון, עיראק, [[ערב הסעודית]] ו[[תימן]]. [[ירדן]] ושאר המדינות הערביות לא הכירו ב"מדינת כל-פלסטין". הקמה ממשלת כל-פלסטין הייתה למעשה צעד תעמולתי ולגוף זה לא היו כוח או השפעה. הממשלה הועברה לקהיר בדצמבר 1948 בעקבות מתקפה ישראלית על עזה, והשלטון המצרי לא הרשה לה לחזור לעזה. בכך היא הפכה לממשלה גולה. פלסטינים שחיו ברצועה אומנם קיבלו [[דרכון]] של "מדינת כל-פלסטין". בשנת 1951 מינתה הליגה הערבית את מצרים כאחראית על הפלסטינים בעזה, מה שהפחית עוד יותר את סמכויות כל-פלסטין ושריה. לבסוף בשנת 1959, פירק נשיא מצרים [[גמאל עבדול נאצר]] פירק את מה שנשאר מהישות הפלסטינית לטובת הקמת [[הרפובליקה הערבית המאוחדת]], מה שבפועל הנחיל משטר צבאי על עזה.
== מדינה פלסטינית בירדן ==
ב-1949 החליט מלך ירדן, [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה הראשון]], על סיפוח השטחים אותם כבש הלגיון הירדני במלחמה{{הערה|{{דבר||עבה"י החליטה רשמית על סיפוח אזור הכיבוש של הלגיון|1950/04/25|00101}}}}, והעניק אזרחות לכל הפליטים הפלסטינים מתוך מטרה לשלבם בממלכת ירדן. החלטה זאת הייתה מנוגדת לעמדת ההנהגה הפלסטינית{{מקור}} שעדיין קיוותה להקים מדינה פלסטינית עצמאית. בתקופה זו עדיין שלטה בעיראק משפחת המלוכה ההאשמית, שעליה נמנה גם עבדאללה הראשון. ייתכן{{מקור}} שסיפוח יהודה ושומרון היה ניסיון ליצור איחוד בין עיראק, ירדן ופלסטין, וכך להחיות את רעיון המדינה הערבית המאוחדת. הירצחו של עבדאללה הראשון בשנת [[1951]] בירושלים, והדחת [[השושלת ההאשמית]] בעיראק בשנת [[1958]], סיכלו את האפשרות הזאת. עבדאללה הראשון, מלך ירדן סיפח את יהודה ושומרון והעניק אזרחות מלאה לפלסטינים שהגיעו לתחומה, כדי להעניק לגיטמציה לסיפוח{{מקור}}. הוא גם התעקש על [[זכות השיבה]] בטענה ששיבה המונית של פליטים תיצור מוקד מתיחות קבוע בין ישראל למדינות ערב{{הערה|[[יואב גלבר]], '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948'''. אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 368-357.}}. בנו, [[חוסיין, מלך ירדן]], הצהיר לא פעם כי "ירדן היא פלסטין ופלסטין היא ירדן"{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' יוסף נבו|כותרת=המזרח התיכון בימינו|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=Uz2PIswwpf4C|תאריך=[[2005]]|עמודים=265|מידע נוסף=[[האוניברסיטה הפתוחה]]}}}} וכי "ירדן בשני חלקיה היא המולדת של כל פלסטיני"{{הערה|[[דן שיפטן]], '''אופציה ירדנית: היישוב היהודי ומדינת ישראל אל מול המשטר ההאשמי והתנועה הלאומית הפלסטינית''', 1986, עמ' 292.}}.
מ[[מלחמת העצמאות]] ועד [[מלחמת ששת הימים]] היגרו פלסטינים רבים לגדה המזרחית. הגירה זו שינתה את המאזן הדמוגרפי בממלכה שהייתה מורכבת עד אז בעיקר משבטים בדואים. משפחת המלוכה ההאשמית עצמה אינה פלסטינית ואינה רואה בירדן ממלכה פלסטינית. בתקופות מסוימות התגלעו סכסוכים עמוקים בין משפחת המלוכה ההאשמית ותושביה הבדואים לבין האוכלוסייה הפלסטינית בירדן. ביוני 2006 למחרת פגישתם של המלך [[עבדאללה השני]] עם ראש ממשלת ישראל, [[אהוד אולמרט]], הצהיר המלך עבדאללה השני כי "ירדן לעולם לא תהיה מולדת חלופית לאף אחד, ומולדת הפלסטינים ומדינתם צריכה להיות על האדמה הפלסטינית ולא במקום אחר"{{הערה|{{NFC|עומר שיקלר |ירדן לא תהיה מדינה לפלסטינים|001-D-102804}}{{קישור שבור|23 בנובמבר 2017}}}}.
===ההתייחסות של הפלסטינים===
במהלך השנים מאז [[מלחמת ששת הימים]] אירעו מספר ניסיונות ליצור קונפדרציה בין ירדן והפלסטינים שהרציני ביניהם הסתיים בהסכם בין חוסיין וערפאת בפברואר 1985.
חריג בולט להשקפות אלו היה בתקופה שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור ובמיוחד בתקופת [[ספטמבר השחור (אירוע)|ספטמבר השחור]] ומיד לאחריה. בתקופה זו ניסה אש"ף (במיוחד ארגוני האופזיציה שבתוכו) להשתלט על ירדן. מצב זה אף הביא להחלטה שהתקבלה ב-[[28 בפברואר]] [[1971]] על ידי [[המועצה הלאומית הפלסטינית]] (הגוף העליון של אש"ף) שקבעה: "מה שקושר את ירדן בפלסטין הוא קשר לאומי ואחדות טריטוריאלית, אשר עיצבו אותם ההיסטוריה, התרבות והשפה[...] הקמת ישות מדינית במזרח-הירדן ואחרת בפלסטין אינה נסמכת על שום חוקיות[...] אלא נכללת בפעולת הפיצול אשר הקולוניאליזם, אחר המלחמה העולמית הראשונה, ביתר על ידיה את אחדות אומתנו הערבית ואת אחדות מולדתנו הערבית". מאז החלטה זו התרחקה גישה זו מהמרכז הפלסטיני לעבר השוליים וכיום היא נחשבת זניחה.
===ההתייחסות של ישראל===
חלקים בימין הישראלי אימצו את הגישה לפיה ירדן היא המדינה הפלסטינית. זאת אף הייתה המדיניות הרשמית של [[הליכוד]] ממלחמת לבנון ועד הסכמי אוסלו. ב-2002 הושק [[המתווה האזורי לשלום]]. המתווה הוא יוזמה פרטית לפיה ישראל תחיל ריבונות מלאה על שטחי יהודה ושומרון, ובמקביל יהפכו הפלסטינים לאזרחים של מדינה פלסטינית חדשה שתוקם בתחומי ירדן. מתווה זה אינו מקובל על ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית.
==הקמת אש"ף==
| |||