מדינה פלסטינית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 28:
==תוכנית החלוקה==
{{הפניה לערך מורחב|תוכנית החלוקה}}
במהלך שנת 1947 שלח ה[[או"ם]] ועדה מיוחדת, [[ועדת אונסקופ|אונסקופ]], לשם בחינת פתרון בעיית ארץ ישראל [[פליטים יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה|ובעיית הפליטים היהודים באירופה]]. התנועה הציונית החליטה לשתף פעולה עם הוועדה, בעוד ההנהגה הפלסטינית החרימה אותה. ב-[[29 בנובמבר]] [[1947]] אישרה העצרת הכללית של ה[[או"ם]] את דוח הוועדה שכונה "[[תוכנית החלוקה]]" (החלטה 181 של העצרת הכללית). תוכנית זו קבעה מועד לסיום המנדט הבריטי וחלוקת ארץ ישראל ל[[שתי מדינות לשני עמים|שתי מדינות]], יהודית וערבית. [[ירושלים]] ו[[בית לחם]] היו אמורות להישאר בשליטה בינלאומית בחסות האו"ם. מועד סיום המנדט נקבע לשעת חצות של ה-15 במאי 1948. הקמת המדינות תוכננה לאוגוסט 1948.
 
ב-[[29 בנובמבר]] [[1947]] אישרה העצרת הכללית של ה[[או"ם]] את דוח הוועדה שכונה "[[תוכנית החלוקה]]" (החלטה 181 של העצרת הכללית). תוכנית זו קבעה מועד לסיום המנדט הבריטי וחלוקת ארץ ישראל ל[[שתי מדינות לשני עמים|שתי מדינות]], יהודית וערבית. [[ירושלים]] ו[[בית לחם]] היו אמורות להישאר בשליטה בינלאומית בחסות האו"ם. מועד סיום המנדט נקבע לשעת חצות של ה-15 במאי 1948. הקמת המדינות תוכננה לאוגוסט 1948.
 
הפלסטינים ששללו את ההחלטה פתחו במתקפה על [[היישוב היהודי]] בארץ, מתקפה שהסלימה והתפתחה למלחמה, שידועה בישראל כ[[מלחמת העצמאות]], ואילו בפי הפלסטינים היא מכונה "[[הנכבה|א-נכּבּה]]" (النكبة "האסון"). במהלך המלחמה, כשהחלה הכף לנטות לטובת כוחות המגן העבריים, עזבו פלסטינים רבים את בתיהם (או גורשו מהם) ונמלטו אל יהודה, שומרון ורצועת עזה (שהיו בשליטת ירדן ומצרים) או אל [[מדינות ערב]] השכנות. עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב-14 במאי 1948, שעות ספורות לפני סיומו הרשמי של המנדט הבריטי, התערבו מדינות ערב השכנות במלחמה ופלשו אל שטח המנדט לשעבר. בסוף המלחמה נקבעו קווי שביתת הנשק ("[[הקו הירוק]]") שהשאירו בידי ירדן את [[יהודה ושומרון]] ובידי מצרים את [[רצועת עזה]]. בשני האזורים האלה היו מרוכזים מאות אלפי פליטים פלסטינים. עשרות אלפי פליטים נמצאו גם במדינות השכנות עצמן, בעיקר בירדן, בסוריה ובלבנון.