הסכם לונדון (פרס-חוסיין) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה:חוסיין, מלך ירדן באמצעות HotCat |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 6:
עם שובו לארץ, עדכן פרס את ראש הממשלה שמיר בדבר ההסכם אולם סירב, לפי עדותו של פרס, להעביר לראש הממשלה עותק של ההסכם "מחשש להדלפות"{{הערה|1=Shimon Peres, 1995, ''Battling for Peace: Memoirs'', Orion Books}}. בעוד פרס קידם את ההסכם ופנה ל[[ארצות הברית|אמריקנים]] על מנת שיציגו אותו כיוזמתם, כפי שסיכם עם חוסיין, שמיר החליט לטרפד את המהלך{{הערה|1= Efraim Halevy, 2006, ''Man in the Shadows : Inside the Middle East Crisis with The Man Who Led the Mossad''}}. הוא שלח את איש אמונו [[משה ארנס]] ל[[ארצות הברית]] להיפגש עם [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] [[ג'ורג' שולץ]], על מנת להבהיר לו כי ישראל רואה בניסיונה של ארצות הברית ליזום ועידת שלום ניסיון פסול להתערבות בענייניה הפנימיים. בעוד ממשלת ישראל מדברת בשני קולות, העדיף הממשל האמריקאי שלא לקדם את היוזמה. ההסכם הוצג בפני [[הקבינט המדיני-ביטחוני|הקבינט]] במאי, אולם לא הושג רוב לאישורו. פרס עוד ניסה לקדם את "האופציה הירדנית", אולם המלך חוסיין, מאוכזב מגוויעתו של ההסכם ומן הפגיעה במעמדו, נסוג מתמיכתו בה. בדצמבר [[1987]] פרצה [[האינתיפאדה הראשונה]], וביולי [[1988]] הודיע חוסיין כי [[ניתוק הזיקה|ירדן מוותרת על כל תביעה ריבונית בגדה המערבית]].
יצחק שמיר ושמעון פרס עמדו אז בראש [[פוליטיקה של ישראל#הגושים הפוליטיים בישראל|שני הגושים הפוליטיים היריבים בישראל]]. יצחק שמיר עמד בראש מפלגת [[הליכוד]], ובראש הגוש הפוליטי הימני, בעוד שמעון פרס עמד בראש [[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]] ובראש הגוש הפוליטי השמאלי. על אף זאת, שני המנהיגים החליטו לשתף פעולה ולכונן [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת אחדות לאומית]] לאחר [[הבחירות לכנסת האחת עשרה|הבחירות ב-1984]], כיוון ש[[מפלגת העבודה הישראלית|מפלגת העבודה]] לא הצליחה להשיג רוב קואליציוני, ואילו מפלגת הליכוד אמנם הצליחה לכונן קואליציה צרה, אך בתנאים גרועים מבחינתה. הסכם לונדון סימן את לב המחלוקת בין המנהיגים, ואת גבול יכולתם לשתף פעולה. שמיר התמיד בהתנגדותו הנחרצת לכינוסה של ועידה בינלאומית. בשנת [[1990]], עקב כישלונו של פרס להפיל
==קישורים חיצוניים==
| |||