אג'נדה – הבדלי גרסאות

חוקרי מדיניות ציבורית מצביעים על מספר מודלים אפשריים לקביעת אג'נדה.
לפי מודל הייזום החיצוני, [[קבוצת אינטרס|קבוצות אינטרס]] מחוץ ל[[ממשל]] מקדמות נושא/עניין מסויםאו אינטרס מסויים, וקיומו בשיח הציבורי הופך אותו גם לאג'נדה של הממשל. מודל זה אופייני במשטרים [[ליברליזם|ליברליים]].
לפי מודל המוביליזציה, הממשל עצמו הוא שמקדם אגאת האג'נדה שלו, ומגייס תמיכה מהציבור למעשיולצעדיו ולמהלכיו. מודל זה אופייני במשטרים [[טוטליטריזם|טוטליטריים]] וחד-מפלגתיים. לפי מודל שלישי, מודל הייזום הפנימי, קידום אג'נדה שאינה נחשפת לציבור נעשה בידי גורמים המקורבים לממשל או בממשלבקרב הממשל עצמו. במרבית המקרים, קידום אגנ'דה נעשה כשילוב של שלושת המודלים.

[[ג'ון קינגדון]] חקר מדוע נושאים מסוימים הופכים לאג'נדה ואחרים לא, ופיתוחופיתח תאוריה שכינה "תאוריית שלושת הזרמים". לפי תאוריה זו, ישקיימים שלושה זרמים - זרם הבעיות, זרם חלופותהחלופות המדיניות וזרם ה[[פוליטיקה]]. לפי תאוריה זו, בכל רגע נתון ישישנן בעיות שממתינותהממתינות לפתרון, יש הצעות פתרוןלפיתרון שלא תמיד מתאימות לבעיות הקיימות, ויש חילופי שלטון. כשכל הזרמים משתלבים זה בזה - משטר פוליטי מסוים שיש לו פתרון מסוים לבעיה מסוימת - תקודם האג'נדה. קינגדון מצביע גם על בעיה אפשרית שיוצרת תאוריה זו - לעתים קבוצות אינטרס מנסות לקדם בעיה מסוימת או פתרון מסוים, ובהינתן המצב הפוליטי הספציפי, ייתכנו מקרים שבהם שילוב הזרמים יוביל לכך שהפתרון שנמצאשמוצע לבעיה אינו בהכרח הפתרון הטוב ביותר, או שהבעיה שפיתרונה הפך לאג'נדה אינה הבעיה העיקרית, שפיתרונה הוא החשוב או הדחוף ביותר.