הבדלים בין גרסאות בדף "ויקיפדיה:הכה את המומחה"

מ
::::::הדיון במוסר הוא דיון מורכב. אני יכל לטעון שלא מוסרי לצרוך דבר מסוים לא בגלל הצריכה של הדבר המסוים (כמו הטיעון המסורתי "לא מוסרי לצרוך גראס או הרואין") אלא בגלל תופעות הלוואי החברתיות, למשל העסקה פוגענית עד כדי מעורבות בעבדות, נזק סביבתי בדמות זיהום נרחב של מקורות מים ומחייה... הטיעון הזה אומר ש"כולנו על אותה הסירה" ולכן לכולנו יש אחריות וערבות הדדית זה לחייו ולרווחתו של האחר. הטיעון הזה לכשעצמו אינו מתיישב עם אחד מעמודי התווך של החברה המערבית שלנו, ערכי האינדיבידואליזם האגו-איסטי-צנטרי, המסביר את המציאות מנקודת מבטו של הפרט החותר להישרדותו, רווחתו ו"הגשמתו העצמית". דווקא גישה זו מקבלת לעתים משנה תוקף מהטיעון המוסרי החברתי- מאחר שכל פעולה מגלמת בחובה נזק ממשי ונזק אפשרי, והסבל הוא חלק מובנה במציאות (מעלילות המקרא עבור בבודהה דרך סוקרטס ועד חכמי ימינו) דווקא הריסון הנדרש הופך כל כך "אדוק" ששה ליישמו בחיים בורגניים שאינם דתיים או נזיריים במובן "סור מרע"... הדיון המוסרי המנותק מהבלי העולם הוא במידה רבה גם כזה המאבד הנגיעה בעניין עצמו "העולם על הבליו השגרתיים", למעשה הדיון המוסרי אינו רלוונטי לדיון החברתי, משום שאנשים אינם נוהגים באופן מוסרי(בטח לא באופן בלבדי- לא כמניע ולא כתוצאה) אלא נוהגים ברבדים של הישרדות- ראיית עולם מוגבלת (אנושית)... לכן הדיון המוסרי יכול אולי להוות קו-מנחה לתפישה חברתית, אך בין מוסר וחברה דרוש כלל שרשרת להתרת מורכבות הפוקנציה (הגישה ה"חברותית" איננה הגישה ה"מוסרית" אלא פונקציה של הגישה המוסרית). ורק כדי לסכם אז יש גישות מוסריות שיגידו שעצם ה"צריכה" היא דבר פסול ושיש להימנע מצריכה ככל הניתן (נזירות).
::::::סקירה יותר ארצית של הדברים תשלח אותנו לרחבי ארה"ב ולדאבלין אירלנד, במקומות אלה רווחה בשנים האחרונות צריכת אופיאטים והרואין(באירלנד) בפרט. כל עוד הקשיים החברתיים לא צפו קשה היה להצביע על בעיה מוסרית בצריכת הרואין ונגזרות אופיום אחרות, אך בשלב מסוים, מרגע שאנשים יורדים מנכסיהם, מתגוללים ברחובות חסרי מעון ומחסה וסובלים מ"תסמונת גמילה" (קריז) אין כאן שאלה של מוסר כמו שיש כאן שאלה הישרדותית- חיה ותן לחיות אינו מתאפשר בגלל היעדר שיקול הדעת של מי שסובל מתסמינים פיזיולוגיים שהרבה פעמים מסירים ממנו האחריות (כי אפקטיבית אין לו היכולת להיות אחראי למעשיו), ולכן פעולת ההתגוננות נעשת מראש ובאופן גורף שלעתים פוגע בחירויות הפרט...באופן כללי לא נראה שראוי לקיים איסור מוסרי על צריכת כל חומר שלא יהיה- בקולומביה ובוליביה צורכים עלי קוקה באופן מסורתי וחוקי והכל על מקומו- והרי השידול הענף מדי של חברות התרופות לנגזרות האופיום שלהן. מה כן ראוי? שאנשים יבינו פחות או יותר מה הם עושים וצורכים, איסורים הם רק של חברה מתגוננת, אם החברה אינה במקום של מגננה אלא במקום של שפע ובטח שפע של ידע, כפי שרווח במקומות מסוימים במערב אין כל מניעה מוסרית (וחברתית) מצריכת חומרים יהיו אשר יהיו.[[מיוחד:תרומות/31.154.81.67|31.154.81.67]] 23:48, 25 בנובמבר 2017 (IST)
 
:זה שייך לקטגוריה של "חוקי מוסר", שמנסים לשלוט על ההתנהגות האנושית אף שאין בהם (אם מבוצעים ללא כפייה, ומרצון חופשי) פגיעה ישירה באדם אחר, כמו החוקים נגד הומוסקסואליות, זנות, פורנו, אלכוהול, בגידה בבן הזוג, נודיזם, פוליגמיה, ועוד ועוד... שאמנם בוטלו בחלק מהמקומות אבל שרירים וקיימים באחרות. בברכה, --[[משתמש:איש המרק|איש המרק]] - [[שיחת משתמש:איש המרק|שיחה]] 18:49, 27 בנובמבר 2017 (IST)
 
== עבודה סיכומית על [[בשורות אפוקריפיות|הבשורות האפוקריפיות]] ==