תקופת השיקום – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לשנות ה-70 של המאה ה-19
מ הגהה, replaced: וויקלי ← ויקלי (2) באמצעות AWB
שורה 17:
==תולדות השיקום==
===הנסיונות לגיבוש מדיניות שיקום במהלך מלחמת האזרחים===
[[קובץ:Freedman bureau harpers cartoon.jpg|שמאל|ממוזער|370px|נציג לשכת העבד המשוחרר מפריד בין מתפרעים לבנים ולבין שחורים (הרפרס וויקליויקלי, 25 ביולי 1868, באדיבות ספריית הקונגרס של ארצות הברית)]]הרפובליקנים הרדיקלים בקונגרס טענו שהמדינות הפורשות איבדו, בעצם מעשה הפרישה, את מעמדן כחברות בברית ושטחיהן שבו להיות, מבחינה משפטית, טריטוריות כמו טריטוריות-הסְפַר הריקות-מאדם אשר במערב. לפי החוקה כפופות הטריטוריות לקונגרס ולא לנשיא או לממשלות מקומיות. הרפובליקנים הרדיקלים יצרו פרשנות זו כדי שבאמצעות הרוב הרפובליקני בקונגרס יענישו את הדרום על הפרישה.
 
לינקולן טען כי מבחינה רשמית, מדינות הדרום לא פרשו אף פעם מהברית, שכן הפרישה לא הייתה חוקית, ולכן הרשויות המוסמכות שלהן הם הממשלים המדינתיים – והנשיא, בתוקף תפקידו כמפקד הצבאי העליון. הוא לא הכיר ב[[קונפדרציית המדינות של אמריקה|קונפדרציה]] או ברשויותיה, ובכל משא ומתן שהתקיים מטעמו עם הדרום, היה התנאי היחיד שלו להפסקת המלחמה – שיבת מדינות הדרום לברית, ונציגיהן לקונגרס. גישה זו נקט לינקולן נוכח האיום של הרפובליקנים הרדיקלים לנקום בדרום הכבוש ולהשית עליו מדיניות נוקשה.
שורה 33:
 
בעוד מעשה מרחיק לכת, ביטל הקונגרס את חזרתן של מדינות הדרום לאיחוד והעמיד בפניהן תנאים קשים. לפי תוכניתו, מחצית מקהל הבוחרים ייאלצו להישבע אמונים, וכל מדינה חוזרת תצטרך לאשר גם את התיקון ה-14. נוסף על כך, חוקק חוק השיקום, שחילק את מדינות הדרום לחמישה מחוזות צבאיים. תחת השגחתו הקפדנית של צבא ארצות הברית נוצרו ממשלות חדשות ונערכו בחירות בכל מדינות הדרום – שחורים הצביעו, אך חיילים ופוליטיקאיים קונפדרטיים לא.
[[קובץ:The Union as It Was.jpg|280px|ממוזער|שמאל|קריקטורה פוליטית המתארת את מצוקתם של השחורים אחרי השתלטות הלבנים בדרום. בכתובת כתוב, "גרוע יותר מעבדות". (הרפרס וויקליויקלי, 24 באוקטובר 1874)]]
בבחירות לנשיאות ב-[[1868]], ניצח מועמד המפלגה הרפובליקנית, [[יוליסס גרנט]] ברוב קלוש. גרנט ויועציו הבינו שהשחורים עשויים היו להוות גוש תמיכה גדול עבור מפלגתם. לכן הם עודדו את [[התיקון ה-15 לחוקת ארצות הברית]], האחרון של תקופת השיקום. תיקון זה אוסר על שלילת זכות ההצבעה מכל אזרח על רקע גזעי או אתני.
באותה שנה נבחר [[חירם רודס רבלס]] להיות הסנטור ה[[אפרו-אמריקאי]] הראשון שכיהן ב[[סנאט של ארצות הברית]]. בחירתו לוותה בהתנגדות מצד נציגי המפלגה הדמוקרטית הדרומית. לטענתם כל האפרו-אמריקאים לא נחשבו כאזרחי ארצות הברית לפני התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית. הבחירות נערכו בשנת 1868, החוקה דרשה כי סנטור חייב להיות אזרח המדינה 9 שנים לפחות לפני שנת היבחרו, לפיכך הם טענו כי רבלס הוא אזרח רק מתאריך כניסת התיקון לתוקף – כלומר שנתיים בלבד.