חמצון בטא – הבדלי גרסאות

ניצול חומצות השומן כמקור חלופי להפקת האנרגיה הינההיא תופעה שכיחה וחשובה המתרחשת בגוף החי בעיתות [[צום]] או [[רעב]], כאשר אין אספקת [[גלוקוז]] זמינה לתהליך. למעשה, פירוק חומצות השומן מניב כמות של פי כמה וכמה יותר אנרגיה מאשר פירוק ה[[סוכר]]ים בתהליך ה[[גליקוליזה]].

תהליך ה[[גלוקונאוגנזה]], כלומר [[סינתזה (כימיה)|סינתזת]] ה[[גלוקוז]] בגוף דורש כמויות גדולות של אנרגיה. תהליך חמצון בטא הינוהוא המנגנון הבלעדי להספקת אנרגיה זו.

התהליך אשר מפורט לעיל מתרחש במצב האידאלי בו חומצת השומן הינההיא רוויה, כלומר ללא נוכחות של קשרים כפולים בין הפחמנים המרכיבים אותה. אולם רוב חומצות השומן ב[[טבע]] הינןהן בלתי רוויות, כלומר בעלות אחד או יותר קשרים כפולים. נוכחות של קשרים כפולים אינה מהווה בעיה בתנאי שהקשר הכפול הוא מסוג טראנס, מפני שקשר מסוג זה מתקבל באופן טבעי לאחר השלב הראשון בתהליך. הבעיה תיווצר אם הקשר הכפול הינוהוא מסוג [[איזומריות ציס-טראנס|ציס]], מפני שהאנזים אנואיל הידרטאז (האנזים אשר מכניס מולקולת מים) אינו מסוגל לתפקד במצב כזה. בשביל להתגבר על הבעיה מגיע האנזים אֶנוֹאִיל קואנזים A אִיזוֹמֵרָאז אשר משנה את מצב הציס למצב טראנס ובכך מאפשר את המשך החמצון.