תדמית – הבדלי גרסאות

מחקרים שנעשו בתחום תקשורת ההמונים מוכיחים כי המרכיבים השכיחים ביותר שאנשים מייחסים למעביר המסר הפומבי המוצלח הם ביטחון, דינאמיות ומומחיות. ביטחון ודינאמיות הינםהם מרכיבים צורניים המתבססים על התרשמות מדרך העברת המסר ולא על תוכנו, לכן התדמית שמקרין הפוליטיקאי הינההיא תנאי להצלחתו בקריירה ( בנצור, נ., 1987).

המילה תדמית נגזרת מהשורש "דמה". לשורש זה יש תכונה של אי וודאות וחוסר ביטחון לגבי המהות האמיתית. כלומר, במילה תדמית משוקעת אי-הוודאות. לכל אחד מבני האדם ישנם שני סוגי "אני": ה"אני הפנימי" – מכלול הרגשות והמידע, ו"האני החיצוני" – אותו חלק מתוך ה"אני הפנימי" שאותו יחלוק עם סביבתו החברתית. ישנו פער בין האופן בו בני האדם תופסים את ה"אני הפנימי" שלהם, לאופן בו הסביבה רואה את ה"אני החיצוני שלך". למעשה, קיים פער בין המסרים שהאדם מעוניין להעביר ולבין המסרים שהוא מעביר בפועל. תפקידם של יועצי התדמית הינוהוא ליצור התאמה בין המסר המילולי והבלתי-מילולי.

ההיסטוריה היהודית כוללת פרקים רבים הנוגעים לתדמית המיוחסת לעם היהודי, תדמית אשר בדרך כלל הביאה עליו צרות צרורות: [[המן]] בן המדתא המוזכר ב[[מגילת אסתר]] התלונן על היהודים אשר אינם מתחשבים בגויים ומסיבה זו ביקש להשמידם. דימוי שלילי הינוהוא אחת הסיבות אשר הביאו במשך השנים להתפתחותן של [[עלילת דם|עלילות דם]] הקשורות בהנחות תדמיתיות אודות יהודים ובעקבותיהן ל[[פוגרום|פוגרומים]]. השפעת הדימויים הללו מוצאת את ביטויה ב[[אמנות]] – היהודי מופיע בציורים שונים במראה מסוים, ובספרים ובמחזות הוא לעתים קרובות גיבור שלילי עם תכונות דוחות. התעמולה ה[[נאציזם|נאצית]] עשתה שימוש נרחב ביצירת תדמית ליהודים שתרמה להסתה ולביצוע קל יותר של דרכי ההשמדה.