סלון ספרותי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Gohan20011 (שיחה | תרומות) תגיות: חשד למילים בעייתיות עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
שורה 5:
מקור המונח "סלון" במילה ה[[איטלקית]] "sala", אשר מציינת אולם הארחה באחוזות איטלקיות. ב[[צרפת]] מופיעה המילה לראשונה בשנת [[1664]]. גם קודם לכן התקיימו פגישות בעלות תוכן ספרותי, פילוסופי או פוליטי, אשר נקראו על שם החדר בו התקיימו, למשל{{ש}}"קבינט"{{הערה|דומה במידת מה למושג "[[פרלמנט (פירושונים)|פרלמנט]]" ב[[עגה]] עכשווית בעברית}}. עד סוף [[המאה ה-17]] התקיימו פגישות כאלו לעתים קרובות בחדר השינה, כאשר המארחת נסובה על מיטתה וחבריה יושבים סביבה על כיסאות או שרפרפים.
▲לסלונים הספרותיים קדמו תופעות של [[פטרונות]] של [[סופר]]ים, [[משורר]]ים, הוגי דעות ואמנים ב[[חצר אצולה|חצרות האצולה]]. אנשי הרוח נתמכו כלכלית על ידי חצרות האצילים, באופן שונה ממגמת הסלונים בתקופת ההשכלה. באיטליה של [[המאה ה-16]], ניצוצות של יצירתיות בלטו בחצרותיהן של פטרוניות האמנות, נשים חזקות בתקופתן כמו [[איזבלה ד'אסטה]]. ב[[צרפת]] של אותה תקופה, היו אלו בנות חצר המלוכה (כמו [[מרגריט מנווארה]], [[מארי דה מדיצ'י]], או [[מרגריט דה ולואה]]), שפיתחו חוגים ספרותיים ואמנותיים סביבן. [[מלחמות הדת בצרפת]] ב[[היסטוריה של צרפת#שושלת ולואה|תקופת שושלת ולואה]], החלישו במידה ניכרת את כוחן של חצרות בית המלוכה לטובת חוגים תרבותיים פרטיים.
[[קתרין דה ראמבוייה]] הקימה את הסלון הספרותי הראשון בצרפת, מתוך מיאוס ברוח ההוללות של חצר המלוכה. היא הקפידה על חוקים נוקשים של "אבירות" בסלון שלה ועל גינוני חצר. הסלון, "[[אוטל דה ראמבוייה]]", פעל עד מותה ב-[[1659]].
שורה 12 ⟵ 11:
ב[[גרמניה]] החלו להופיע סלונים ספרותיים ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]], וגם שם הקפידו הבורגנים על חיקוי גינוני חצר של בית המלוכה. בתקופה ה[[רומנטיקה|רומנטית]] המוקדמת בלטו סלונים כגון אלה של [[קרולינה שלינג]] ושל [[רחל ורנהגן]]. בתקופת ה[[בידרמאייר]] מילאו סלונים כאלה תפקיד חשוב בשיח האינטלקטואלי, שלא היה קיים בזירה הציבורית. כך, סביב [[פרנץ שוברט]] בו[[וינה]] התפתחו ה"[[שוברטיאדה|שוברטיאדות]]" - הצגת העבודה ראשית בסלון פרטי, קבלת משוב ורק לאחר מכן הוצאתה לאור.
המארחות בסלונים הספרותיים היו נשות חברה אשר סביבן התרכז חוג ספרותי ואינטלקטואלי. התגובות לנשים אלו לא היו תמיד אוהדות. [[מולייר]], למשל, לעג לגינוניהן. עם זאת, בחברות שבהן מרבית האפשרויות לרכוש השכלה היו חסומות בפני נשים, מילאו הסלונים תפקיד חשוב ביצירת זהות, הענקת השכלה והעצמה לנשים שהשתתפו בהם. מנואל רינקון ח5 היה מטומטם היסטורי.
המחקר בנושא הסלונים מתמקד בשתי סוגיות עיקריות: מה היחס בין הסלונים לבין [[המרחב הציבורי]] ומה היה תפקידן של נשים בפיתוח תרבות הסלונים הספרותיים.
| |||