ריכרד פון וייצזקר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 7:
|מקום קבורה=
|תאריך לידה=[[15 באפריל]] [[1920]]
|מקום לידה=[[שטוטגרט]], [[גרמניהרפובליקת ויימאר]] {{דגל|רפובליקת ויימאר}}
|תאריך פטירה=[[31 בינואר]] [[2015]]
|מקום פטירה=[[ברלין]], [[גרמניה]] {{דגל|גרמניה}}
|מפלגה=[[המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית]] (CDU)
|בת-זוג=מריאנה פון וייצזקר
שורה 39:
'''ריכרד קרל [[פרייהר]] פון וייצזקר''' (ב[[גרמנית]]: '''Richard Karl Freiherr von Weizsäcker'''{{כ}}; [[15 באפריל]] [[1920]] - [[31 בינואר]] [[2015]]) היה [[פוליטיקאי]] [[גרמנים|גרמני]].
 
==ביוגרפיה==
אביו ארנסט היה דיפלומט בכיר כמזכיר המדינה במשרד החוץ וכשגריר [[גרמניה הנאצית]] ב[[וותיקן]].
ב-[[1938]] התגייס פון וייצזקר לשירות העבודה (Reichsarbeitsdienst) ובתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] שירת ב[[וורמאכט]] והתקדם לדרגת [[קפטן (דרגה)|האופטמן]]. הוא זכה בעיטור [[צלב הברזל|צלב הברזל מדרגה שנייה]] וצלב הברזל מדרגה ראשונה. הוא נפצע במהלך הקרבות בחזית המזרחית. לאחר המלחמה למד [[משפטים]] ובמהלך [[משפט השגרירים]] בו עמד לדין אביו, שימש כעוזר לסניגורו.
שורה 44 ⟵ 45:
פון וייצזקר כיהן כראש עיריית [[ברלין המערבית]] בשנים 1984-1981. בשנים 1994-1984 כיהן כ[[נשיא גרמניה]]. בתקופת כהונתו אוחדה [[גרמניה]] ושולבו שטחי [[הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית]] לשעבר לתוך הרפובליקה הפדרלית הגרמנית. בכך הוא הפך לנשיא הראשון של גרמניה המאוחדת.
 
ב-[[8 במאי]] [[1985]], בהיותו נשיא גרמניה המערבית, נשא פון וייצזקר נאום בפני ה[[בונדסטאג]] ב[[בון]] לרגל יום השנה ה-40 לסיום מלחמת העולם השנייה. בשל תוכנו, ניסה המשטר הקומוניסטי של גרמניה המזרחית למנוע את הפצתו. פון וייצזקר קרא בו לבני עמו "להתייצב מול האמת באומץ האפשרי" וקבע את אחריותם של הגרמנים למלחמה ול[[שואה]]:
:{{ציטוטון|ביצוע הפשע (כלפי היהודים) היה בידי מעטים. הוא הוסתר מעיני הציבור. אך כל גרמני היה יכול לחזות במה שבני ארצו היהודים נאלצו להתנסות בו, החל באדישות קרה ובחוסר סובלנות מוסתר וכלה בשנאה גלויה. האם יכול אדם לשמור על תמימותו לאחר העלאת בתי הכנסת באש, הביזה, הסימון ב[[מגן דוד]], שלילת הזכויות והחילול המתמיד של כבוד האדם? מי שפקח את אוזניו ואת עיניו, מי שרצה להתעדכן, לא היה יכול שלא לדעת על קיומן של רכבות הגירוש}}.{{הערה|[[אלדד בק]], '''הקנצלרית: מרקל, ישראל והיהודים''', עמ' 111-109.}}