דיפוזיוניזם – הבדלי גרסאות

דיפוזיה בין-תרבויות גם היא תופעה נפוצה. כך למשל, הדעה הרווחת היא, שהפרקטיקות החקלאיות התפשטו דרך דיפוזיה מאזור [[מזרח תיכון|המזרח-התיכון]] אל כל אזורי [[אירופה]] ו[[אסיה]] לפני פחות מ - 10,000 שנה ואמצו על ידי מגוון תרבויות עם חלוף השנים. דוגמה נוספת לדיפוזיה בין-תרבויות הינההיא חדירתן ושימושן של מרכבות מלחמה, ניצול [[ברזל]] וטכניקות התכה בעת העתיקה, או בעולם המערבי במאה ה-20 השימוש במכוניות ובחליפות עסקים.

אחת התפיסות שמוזכרות פעמים רבות בדיון על מודלים של דיפוזיה, שאפשר לקשור אותה למודל האבולוציוני של דיפוזיוניזם, הינההיא התפיסה של "רעיון שהגיע זמנו". על פי תפיסה זו פריט תרבותי חדש יופיע (לאחר שנענו מספר "תנאי-קדם") כמעט בו-זמנית ובאופן עצמאי ולחלוטין בלתי-תלוי במספר אזורים שונים ומרוחקים. לאחר מכן יעבור הפריט בדיפוזיה רגילה בין קבוצות שכנות. מושג זה של "רעיון שהגיע זמנו" אפשר לזהות בהתפתחויות דומות בחשבון אינפיטסמלי מצד [[אייזק ניוטון]] (אנגליה) ו[[לייבניץ]] (גרמניה) שפעלו באותה התקופה, או על ידי המצאת המטוס והמחשב.

אחת הדוגמאות המרשימות ביותר של תאוריית הדיפוזיוניזם הינההיא ההתקדמות הטכנולוגית האדירה שחדרה לאירופה במהלך 1000 עד 1700 לספירה. בימי הביניים [[האימפריה הביזנטית]] והתרבויות האסיתיות היו הרבה יותר מתקדמות טכנולוגית מתרבויות אירופה. אולם החל מהמאה ה-11 המצב השתנה ואירופה התקדמה מעבר לתרבות הרומית המזרחית, האסיאתית והמוסלמית בתחומי הטכנולוגיה הפרה-תעשייתית.

בעוד שרעיון הדיפוזיה מקובל על הכל, קיימות מחלוקות לגבי שיעור המידה בו ניתן ליישם את הרעיון בהקשרים ספציפיים. הניסיונות להסביר דמיון בין שתי תרבויות לעתים קרובות מאופיין ב[[אתנוצנטריות]], היות שהסברים אלו מרמזים על קיומם של "מקבלים" שלכאורה לא היו מסוגלים להגיע לחידוש/גילוי פריט התרבות בעצמם. דוגמה למחלוקת מסוג זה הינההיא הצעתו של [[תור היירדאל]] לכך שקיים דמיון תרבותי בין תרבות הרי-האנדים (בעידן פרה-קולמבוס) שעבר דרך דיפוזיה לתרבות איי-[[פולינזיה]], תאוריה שלא זוכה לתמיכה רחבה בחוגים אנתרופולוגים. למעשה, כותבים אחדים הביעו התנגדותם לטענה זו מפורשות והביאו כראיה ניצחת את קיומן ומוצאן של הציוויליזציות הגדולות באנדים ובמרכז אמריקה בטרם הגיעו אל מקומות אלה האירופאים.

תאוריית הדיפוזיוניזם לוקה בפגם נוסף אינהרנטי מעצם היותה ספקולטיבית, פגם ההופך אותה לקשה להוכחה או להפרכה; במיוחד כאשר מדובר על פריטי-תרבות פשוטים יחסית כמו "מבנים בצורת פרמידה" או "אל השמש" או "ציורי בעלי חיים על קירות מערות". אחרי הכל, תהליך הדיפוזיה מתקיים בלעדית ובאופן טהור במישור המנטלי באופן (או לכל היותר במישור מילולי), זוהי תופעה שלא משאירה שום עקבות ארכאולוגיות. לפיכך דיפוזיה ניתן להסיק או להקיש באחוזי וודאות גבוהים רק כאשר מדובר בדמיון יחסית מורכב בין תרבויות ובפריטי תרבות שהינםשהם די חריגים (כמו למשל מערכות כתיבה, מיתוסים מורכבים, או פנתאון/מקבץ של מספר אלים).

ביקורת נוספת על רעיון הדיפוזיה שהופנתה נגד רבות מההצעות של תהליכי דיפוזיה בין-תרבויות הינוהוא הכשל במתן הסבר הולם לשאלה מדוע פריטי-תרבות מסוימים עברו בדיפוזיה ואחרים לא? למשל ניסיונות "להסביר" את הציוויליזציות ב"עולם החדש" (אמריקה פרה-קולומבוס) ע ידי דיפוזיה ממצרים העתיקה ואירופה אמורים לענות על השאלה מדוע פריטי תרבות בסיסיים כמו כלי-רכב עם גלגלים או אובניים (ליצירת כלי חרס) לא חצו את האוקיינוס בעוד שתופעת הכתיב ופירמידות-אבן כן עשו זאת.