קם ליה בדרבה מיניה – הבדלי גרסאות

המיתה שפוטרת מתשלום היא רק מיתה בידי אדם, כלומר [[מיתת בית דין]] או מקרה שבו אפשר להמית את האדם ללא [[בית דין (הלכה)|בית דין]], כגון [[רודף]] או בא במחתרת. אם דין המוות הוא בידי שמים, כמו בדוגמת המשנה לגבי אדם ששרף חפץ של חבירו ב[[יום הכיפורים]] (שחייב [[כרת]]) לדעת רבי [[נחוניא בן הקנה]]{{הערה|כתובות ל, א}} גם בזה יש קלב"מ, אך להלכה לא נפסק כמותו. למרות זאת, [[רש"י]]{{הערה|[[מסכת בבא קמא|בבא קמא]] ע, א ד"ה "לא מפקינן מיניה"}} מביא את דעת ה[[גאונים]], שבמקרה זה יוכל הניזק לתפוס בכח את דמי נזקו מממונו של המזיק, למרות שבית דין לא יחייב אותו. [[ראשונים]] אחרים חולקים וסבורים שהניזק אינו יכול לתפוס, למרות הסכמתם העקרונית בדבר חיוב המזיק בדיני שמיים, ויש אומרים שאינו חייב אף בדיני שמיים.

 

 

דין נוסף חודש ב[[גמרא]], והוא "חייבי מיתות שוגגין", כלומר, דין זה של קלב"מ נאמר לא רק במקרה שיש חיוב מיתה בפועל, אלא גם במקרה שאדם, למשל, שרף את בית חבירו בשבת, אך לא ידע שהיום שבת, שהדין הוא שאין הוא מחויב מיתה על עבירה זו שנעשתה ב[[שוגג|שגגה]], הרי הוא פטור מלשלם.