פסיכולוגיה הומניסטית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סקריפט החלפות (פרנק) |
←התפתחות התחום: הוספתי קישורים תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד |
||
שורה 11:
לקראת סוף [[שנות ה-50]], התקיימו ב[[דטרויט]] שתי פגישות בין פסיכולוגים אשר ביקשו לייסד אגודה מקצועית המוקדשת לחזון יותר הומניסטי וערכי. החזון היה ליצור תיאור שלם של משמעות הקיום האנושי תוך חקירת היבטים של הניסיון האנושי כמו [[אהבה]], [[תקווה]] ו[[יצירתיות]]. הפסיכולוגים הללו, ובכללם [[אברהם מאסלו]] עמדו במרכז יצירת גישה שלישית בפסיכולוגיה, "כוח שלישי", כפי שמאסלו כינה אותה. הפגישות הראשוניות הללו הובילו להתפתחויות אחרות, כמו פרסום של the Journal of Humanistic psychology החל מ-[[1961]] וכן הקמת ה"אגודה לפסיכולוגיה הומניסטית" (AHP) ב-[[1963]].
בין התאורטיקנים המרכזיים בתחום, ניתן למנות את [[אריך פרום]] בהתמודדות עם "הבדילות הקיומית" באמצעות "אמנות האהבה" ו"מנוס מחופש"; [[ויקטור פרנקל]] בהתמודדות עם "הריק הקיומי" באמצעות ה[[לוגוס]] והמשמעות ("[[האדם מחפש משמעות|אדם מחפש משמעות]]"); [[אברהם מאסלו]], אשר פיתח את "[[פירמידת הצרכים]]" וכיהן בין השאר כראש האגודה לפסיכולוגיה הומניסטית (לאחר מותו החליפה אותו [[שרלוטה ביהלר]]); [[קארל רוג'רס]], אשר פיתח את "[[טיפול הממוקד במטופל כלקוח|הטיפול הממוקד בלקוח]]"; ו[[פריץ פרלס|פריץ]] ולורה פרלס, אשר היו בין מפתחי תיאורית ה[[גשטאלט]], אשר מחשיבים [[התנהגות]] באופן [[הוליזם|הוליסטי]] - "השלם גדול מסכום מרכיביו". מבקרי הגשטאלט, כמו [[קרל פופר]], טענו כי אי אפשר לראות ישויות כ"שלם".
==אפיסטמולוגיה==
| |||