אמנת זכויות הילד – הבדלי גרסאות

בדו"ח שנכתב ב2010ב-2010 במטה יוניצ"ף נמתחה ביקורת על כך שאין בישראל תכניתתוכנית פעולה לאומית או ועדה ממשלתית הממונה על הגנה וקידום זכויות הילד. מצוין בו כי צווים צבאיים החלים על שטחי הרשות הפלסטינית מגדירים ילד מתחת לגיל 16, בעוד שהחוק הישראלי ואמנת האו"ם מגדירים ילד מתחת לגיל 18. הדו"ח מציין כי גורמים רשמיים בישראל אינם אוספים נתונים מקיפים על מעמדם של הילדים ואינם מפרסמים נתונים שנתיים על הוצאות הממשלה המיועדות לילדים. על פי הדו"ח בילדים בישראל מגן הילדים ועד התיכון נמוכה מהממוצע הבינלאומי.{{הערה|{{Cite news|url=https://www.haaretz.com/unicef-israel-negligent-in-guarding-children-s-rights-1.325790|title=UNICEF: Israel Negligent in Guarding Children's Rights|last=Kashti|first=Or|date=2010-11-21|newspaper=Haaretz|language=en|access-date=2017-11-19}}}}

בדו"ח הבא שהגישה ישראל נאמר שהצטמצמו הפערים בין המגזר הערבי למגזר היהודי בתחומים אלה, בהם חינוך, רווחה ובריאות, לאחר שהממשלה הקצתה משאבים לשם כך. חלה התקדמות בנושא מעמדם החוק וזכויותיהם של ילדי מהגרי עבודה וחלק ניכר מן שידוריה של רשות השידור עוסקים במניעת אפליה וסובלנות. בנושא מניעת התעללות בילדים הוסדרו הוראות לדיווח על אלימות גופנית במוסדות חינוך ב2009ב-2009. כמו כן, הוכנסו תיקונים לחוק העונשין ובשנת 2000 התקבל חוק פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום). משנת 2006 פועלת תכניתתוכנית לאומית מתוקצבת בנושא ילדים ובני נוער בסיכון. בנושא שיתוף פעולה עם החברה האזרחית הביאו מחברי הדו"ח דוגמאות לשיתוף פעולה עם החברה האזרחית וביניהם עבודה עם ה[[ג'וינט]] בקהילה האתיופית.