איוו פוגורליץ' – הבדלי גרסאות

פוגורליץ' נולד ב[[בלגרד]], [[יוגוסלביה]], לאב נגן [[קונטרבס]] שעסק בהלחנה וניצוח, ובגיל 7 החל ללמוד [[פסנתר]]. כעבור חמש שנים, בהיותו בן 12, נשלח ללמוד ב[[קונסרבטוריון]] היוקרתי על שם [[צ'ייקובסקי]] ב[[מוסקבה]], [[רוסיה]]. שם למד עוד חמש שנים. ב-[[1976]] החל ללמוד אצל הפסנתרנית אליזה קדרדזה, ילידת [[גאורגיה]], שהעבירה לו את המסורת של אסכולת [[פרנץ ליסט|ליסט]] - [[אלכסנדר זילוטי|זילוטי]]. ב-[[1980]] המורה, המבוגרת ממנו ב-17 שנים, נפרדה מבעלה ה[[מדען]] והייתה לאשתו של הפסנתרן והמפיקה המוזיקלית שלו, עד מותה ב-[[1996]]. לאחר מותה הפסיק פוגורליץ' להופיע למשך מספר שנים, והקדיש את זמנו לעיצוב תכשיטים. בתחילת שנות ה-2000 חזר לבמת הקונצרטים.

בשלהי [[שנות ה-70]] כבר החל פוגורליץ' להתפרסם ואף זכה בכמה פרסים יוקרתיים בתחרויות, אך פרסומו הבינלאומי בא לו דווקא בתחרות ממנה הודח. בתחרות על שם [[פרדריק שופן|שופן]] שהתקיימה ב[[וורשה]], ב-[[1980]], הדיחו אותו השופטים בסיבוב השלישי. לאחר ההחלטה על ההדחה, פרשה מחבר השופטים [[מרתה ארחריץ']] תוך שהיא זועקת: "מה אתם עושים? האיש הזה גאון". האירוע האפיל על התחרות כולה וזכה לפרסום עולמי, שבמרכזו עמד "הפסנתרן שלא זכה בפרס".

הפרשנויות שלו ליצירות מוזיקליות, נחשבות משנות סדרי עולם, הן ייחודיות עד קיצוניות, ונדמה למאזין כי הוא מתעלם לגמרי ממסורות הביצוע שהיו מקובלות לאורך השנים. בדרכו שלו הוא יכול לנגן את הקונצ'רטו מס' 2 של [[רחמנינוב]] במשך 50 דקות בעוד שיצירה זו מוכרת במרבית הביצועים המקובלים ב-30 דקות בלבד.

המבקרים ושוחרי ה[[מוזיקה קלאסית|מוזיקה הקלאסית]] נחלקים ביחסם לפרשנויות המוזיקליות שלו. יש הרואים בנגינתו החייאה ומתן כיוון חדש למוזיקה, ויש הרואים בביצועיו [[תיאטרליות]] מזויפת אשר הורסת את היצירות עד יסודותיהן.

ב-[[1986]] ייסד בקרואטיה קרן לקידום קריירה של נגנים צעירים מארץ מולדתו. ב-[[1998]] מונה ל"[[שגריר של רצון טוב]]" מטעם [[אונסק"ו]], כיום איננו מחזיק במינוי זה (נכון כבר ל-2009).