הסכם אלג'יר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) (דיון)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: להיכנע\1
שורה 47:
המדינות הקימו ועדה משותפת שסימנה את הגבול לאורכו, מפקדות משותפות הוקמו במספר מקומות לאורך הגבול לפיקוח התנועה. סימון הגבול המשותף הסתיים ב-[[26 בדצמבר]] 1975 עם חתימת הצהרת כוונות משותפת.{{הערה|<div style="direction: ltr;">
The U.S. State Department's Geographer Office of the Geographer Bureau of Intelligence and Research - [http://www.law.fsu.edu/library/collection/LimitsinSeas/IBS164.pdf International Boundry Study No. 164: Iran - Iraq Boundry].(PDF) 13 July, 1978.</div>}}<!-- תבנית פי. די. אף לא עובדת בהערות שוליים כאלו, לכן כתבתי בסוגריים --> השטחים שהובטחו לעיראק לא הועברו במלואם,{{הערה|1=קורדסמן ו-וגנר, עמ' 36.}} עם זאת איראן קיימה את הבטחתה בנוגע לכורדים. היא משכה את הסיוע הכלכלי והצבאי מהמורדים הכורדים באופן מיידי ובלי להודיע להם על כך מראש. טהראן הסיגה את צבאה בחזרה לאיראן ואטמה את הגבול למניעת [[הברחה|הברחות]]. השאה הורה ל-CIA ולמוסד הישראלי להפסיק את מתן הסיוע משטחו למורדים הכורדים, והסיוע הופסק עם סגירת הגבול. להערכת האמריקנים{{הערה|שם=US|<div style="direction: ltr;">
Joint intelligence analysis by the U.S. State Department, [[CIA]] and [[DIA]] from 1 May, 1975 - ''[http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB167/01.pdf The Implications of the Iran-Iraq agreement]'' (PDF). Classified as Secret/NoForn until August of 2004.</div>}} השאה סבר כי לאחר חתימת ההסכם חוסיין יפתח במשא ומתן עם הכורדים, עם זאת מיד לאחר החתימה המשטר העיראקי פתח במתקפה בהיקף רחב במיוחד על הכורדים שנמשכה שבוע, שבסופו הצליח השאה להשיג הפסקת אש זמנית. ב-[[1 באפריל]] המשטר תקף מחדש את האזורים הכורדים וחיסל במהרה את כיסי ההתנגדות הנותרים. שבועיים לאחר חתימת ההסכם והפסקת הסיוע מאיראן, בפגישה בין השאה למוסטפא ברזאני, השאה שכנע את ברזאני להכנעלהיכנע. ברזאני הכריז "הלחימה נגמרה... אנו לבד, ללא חברים".{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Theodore McLauchlin and Wendy Pearlman|שם=Out-Group Conflict, In-Group Unity?|כתב עת=Journal of Conflict Resolution|עמ=48}}}} המרידה הכורדית חוסלה.
 
מאות אלפי פליטים כורדים ברחו מעיראק והתיישבו ב[[מחנה פליטים|מחנות פליטים]] באזורי הגבול עם איראן (לאחר שנשקם של הלוחמים נלקח מהם), ועם [[טורקיה]]. בין הפליטים היה [[מוסטפא ברזאני]], מנהיג המרידה הכורדית. המשטר חידש את מאמצי ה"ערביזציה" שלו עם דיכוי המרידה, וגרר התנגדות אלימה מחודשת מצד הכורדים. הכורדים שלא נהנו כעת מתמיכת מעצמות זרות נחשפו בתגובה להעברה בכפייה לחלקים אחרים של המדינה. בין השנים 1978-1979 כ-600 כפרים כורדיים נשרפו עד היסוד וכ-200,000 כורדים גורשו מצפון עיראק.{{הערה|<div style="direction: ltr;">