יואל מרקוס – הבדלי גרסאות

מרקוס נולד ב-[[1932]] ב[[איסטנבול]] שב[[טורקיה]] ועלה לארץ בגפו במסגרת [[עליית הנוער]] כשהוא בן 11. הוא למד בכפר הנוער הדתי ב[[יגור]] ולחם ב[[מלחמת השחרור]].

ב-[[1950]] החל לכתוב ב"[[חרות (עיתון)|חרות]]", בטאון [[תנועת החרות]] בעקבות הכרותהיכרות עם העורך [[אורי קיסרי]]. בשנת [[1953]] עבר לכתוב בעיתון "[[הדור]]" של [[מפא"י]]. ב-[[1955]] שימש ככתב צבאי ופוליטי בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]". במהלך שהותו ב[[צרפת]] ככתב העיתון עבר לעיתון "[[הארץ]]" והתמנה לשליח "הארץ" ב[[מערב אירופה]] ואחר כך שימש כשליח העיתון ל[[ארצות הברית]] במשך שלוש שנים.

מאז כתב בעיתון "הארץ", משמששימש ככתבכתב בכיר ונמנה עם חברי הנהלת המערכת.

[[סקופ]] חשוב של מרקוס היה הידיעה על הסתגרותו של [[מנחם בגין]] בביתו ופרישתו מהחיים הציבוריים. סקופ נוסף שלו פורסם כאשר גילה לו [[אריאל שרון]] ב[[פברואר]]בפברואר [[2004]] את כוונתו לפנות [[התנחלות|התנחלויות]] מ[[רצועת עזה]] ומ[[השומרון]] במסגרת [[תוכנית ההתנתקות]]{{הערה|1={{הארץ|יואל מרקוס|הפינוי המתוכנן: עשרים התנחלויות ברצועת עזה ובגדה בתוך שנה-שנתיים|1.943057|3/2/ בפברואר 2004}}}}.

בשנת [[2017]] זכה ב[[פרס סוקולוב]] למפעלל[[מפעל חיים]]. בנימוקי הפרס נכתב כי מרקוס הוא "מגדולי הפובליציסטים בעיתונות העברית לדורותיה, שהצליח במהלך עשרות שנות עבודה, בעיקר בעיתון הארץ, לבסס רקורד של כתיבה דעתנית, משפיעה, עצמאית ואמיצה, תוך שהוא כובש לעצמו גישה חסרת תקדים למקבלי ההחלטות, אבל מצליח בו בזמן לשמור על מרחק עיתונאי ראוי".

* '''ספר היין''', הוצאת שקמונה (1972).

* '''קמפ דיוויד - הפתח לשלום''', [[הוצאת שוקן]] (1979).