ההפיכה באיראן (1953) – הבדלי גרסאות

'''ההפיכה באיראן 1953''' (בפרסית: '''کودتای 28 مرداد; הפיכת ה-28 במרדאד''') הייתה [[הפיכה]] שבוצעה באיראן ב-[[19 באוגוסט]] [[1953]]. במהלך ההפיכה הופלה ממשלתו הסמי-הדמוקרטית של [[מוחמד מוסאדק]]. ההפיכה תוכננה על ידי [[ארצות הברית]] (תחת השם: '''מבצע TPAJAX'''. ומכונה בהתאם "מבצע Ajax" או "מבצע אייג'קס") וגובתה על ידי [[בריטניה]] (תחת השם: '''מבצע מגף''').{{הערה|{{cite book|author1 = I.B.Tauris|title = Ends of British Imperialism: The Scramble for Empire, Suez, and Decolonization|year = 2007|page= 775|ISBN = 9781845113476}}}} מוסאדק דרש לפרסם את מסמכי חברת הנפט האנגלו-פרסית, תאגיד בריטי רב-השפעה, ולהגביל את שליטת החברה על מאגרי ה[[נפט]] של [[איראן]]. בשל סירובה של החברה לשתף פעולה עם הממשלה, [[הפרלמנט האיראני]] הצביע על [[הלאמה|הלאמת]] תעשיית הנפט במדינה ועל גירוש נציגי החברה הזרים מהמדינה. לאחר הדחת מוסאדק הוקמה ממשלה צבאית ובראשה [[פזל-אללה זאהדי]]{{אנ|Fazlollah Zahedi}}. ממשלה זו אפשרה למלך, [[מוחמד רזא שאה פהלווי|מוחמד רזא שאה]], לשוב למדינה ולשלוט בה ביד רמה. ה[[שאה]] ביסס את שלטונו בסיועה של ארצות הברית, אולם הודח בעצמו ב-[[1979]], במהלך [[המהפכה האסלאמית]]. ההפיכה ליבתה את הרגשות האנטי-מערביים והאנטי-אמריקניים באיראן ואף הוזכרה במהלך נאום הניצחון של הנשיא [[מוחמד ח'אתמי]] ב-1997.

 

 

במהלך [[המאה ה-19]], [[איראן]] נתפסה בין שתי מעצמות שהיו במגמת התפשטות לכיוונה - [[האימפריה הבריטית]] ו[[האימפריה הרוסית]]. כשבמהלך המחצית השנייה של המאה, מדיניות הוויתורים של המונרכיה הקג'ארית למערב זכתה להתנגדות הולכת וגוברת מהבית.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = Mark J. Gasiorowski|שם = U.S. Foreign Policy and the Shah: Building a Client State in Iran|מו"ל = (Cornell University Press: 1991)|שנת הוצאה = |עמ = p. 32}}}} ב-[[1872]], נציג של [[פול רויטרס]] נפגש עם [[נאסר א-דין שאה קג'אר|נאסר א-דין שאה קגא'ר]] והסכים לממן את ביקורו היקר באירופה בתמורה לזכויות בלעדיות על תעשיית [[כריה|הכריה]] וה[[רכבות]] באיראן. עם זאת, ההבטחות של השאה לרויטר מעולם לא יצאו אל הפועל בשל מחאה אלימה מבית ובשל התנגדותה של [[רוסיה]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = Elwell-Sutton, L. P|שם = Persian Oil: A Study in Power Politics|מו"ל = (Lawrence and Wishart Ltd.: London)|שנת הוצאה = 1955|עמ = p. 12}}}} ב-[[1892]] השאה נאלץ לבטל את המונופול על תעשיית [[טבק|הטבק]] שניתן למייג'ור טלבוט, בעקבות [[מרד הטבק באיראן|הפגנות וחרם נרחב]] שהוטל על צריכת הטבק במדינה.

 

אירועי 1953 נהיו לאבן יסוד ביחסי ארצות הברית-איראן עד היום, כשהאנטגוניזם האיראני, ובפרט זה של השלטון, כלפי המערב, בנוים על חוסר האמון שהחל להתפתח בתקופה זו. שכן מוסר ההשכל האיראני מהאירוע היה כי מדינות המערב אינן מעוניינות לקדם דמוקרטיה או זכויות אדם במטרה להטיב עם יתר המדינות, אלא עושות זאת כשהדבר מטיב לעצמן ועל מנת להטיב עם עצמן. וזאת במיוחד במטרה להחליש את המבנה המוסדי והזיכרון ההיסטורי של מדינות העולם השלישי והתקדמותן, במטרה לאפשר ולשמר את שליטתן הגלובלית של מדינות המערב. בנוסף כדי לאפשר גישה קלה יותר למקורות הטבע של מדינות אלו, תוך המשך קיום ה[[נאו קולוניאליזם]] במדינות אלו.

 

*[[משבר אבדאן]]

*[[המהפכה הלבנה]]

 

{{ויקישיתוף בשורה}}

* [https://news.walla.co.il/item/3077658#!/wallahistory סוכנים בשירותי הביטחון ומאגרי הנשק: כך ביצעה ארצות הברית הפיכה באיראן] גיא אלסטר, [[וואלה!]], 1 ביולי 2017