פתיחת התפריט הראשי

שינויים

השיטה הנפוצה ביותר ל[[תיארוך רדיומטרי]] היא [[תיארוך פחמן-14|פחמן 14]], אך שיטה זאת אינה מספקת לטווח הזמן של האתר. בנוסף לכך, היא מתארכת רק ממצאים העשויים מ[[חומר אורגני|חומרים אורגניים]], כמו פחם וכו', בעוד מרבית ציורי המערות למשל, צויירו בצבעים לא אורגניים, אלא במינרלים, בעיקר צבע [[אוכרה]].
 
אליסטייר פייק מ[[אוניברסיטת בריסטול]] שב[[בריטניה]] ושותפיו השתמשו בשיטה אחרת למדידת גילם של ממצאים עתיקים במערות, גם אם אינם אורגניים. השיטה מבוססת על כךתיארוך שמיםה[[ספלאותם|ספלאותמים]] המכסים את הציורים. מים מחלחלים בסלעי המערות ובזרימתם האיטית בדרך זו הם אוספים איתם [[קלציט]], [[תרכובת]] [[סידן|סידנית]] הכוללת בתוכה שאריות של [[אורניום]] רדיואקטיבי. כשאותם מים זורמים על פני ציור כלשהו הם משאירים אחריהם על פני הציור משקע קלציטי, הכולל גם את האורניום. לאורניום זה יש זמן מחצית חיים ידוע, שבמרוצתו הוא דועך לאיטו והופך ל[[תוריום]]. בשיטה זו ניתן אם כן למדוד את גילו של הכיסוי הקלציטי של כל ממצא במערה, אם הוא אמנם מכוסה בקלציט, כלומר, לקבוע גיל מינימלי של אותו ממצא. אפשר כמובן שהממצא יהיה עתיק בהרבה מאותה תכסית שלו, אבל גילו בוודאי איננו יכול להיות פחות מגיל התכסית הקלציטית.
 
פייק וחבריו מתארים במאמרם מדידה של כ-50 ממצאים שכאלה, מ-11 מערות שונות בצפון ספרד. והממצא העתיק ביותר שמצאו כך, היה אותה נקודה אדומה במערת אל קסטיו, שגילה היה לפחות 40,800 שנה. הממצא השני בעתיקותו היה ציור של יד אדם, בצבע אדום, על פני אותו קיר במערת אל קסטיו. ציור זה תוארך ללפני לפחות 37,300 שנה. הציור השלישי בעתיקותו היה ציור של סימן הדומה למספר "1", אשר היה מצויר על פני קיר במערת אלטאמירה הסמוכה, ואשר גילו נקבע כלפחות בן 35,600 שנה.