מצור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 78:
מצור ידוע נוסף התרחש בעת דיכוי [[המרד הגדול]]: המצור על [[מצדה]] בשנת [[74]] בו בנו הרומאים סוללת עפר בגובה של כ-100 מטרים על מנת לכבוש את פסגת ההר המבוצרת בה החזיקו הקנאים היהודיים עוד ידוע הוא המצור על [[יודפת (יישוב עתיק)|יודפת]].
 
באותה תקופה השיטה האוניברסלית להתגוננות מפני מצור הייתה השימוש ב'''[[ביצורים]]''', בייחוד ב[[חומה|חומות]] וב[[חפיר|תעלות]] בגיבוי ביצורים טבעיים. אספקה של מזון ומים בכמות מספקת הייתה הכרחית כדי להתגבר על השיטה הפשוטה ביותר של מצור: [[כיתור]] ו[[רעב|הרעבה]]. בזמן מצור, הכוח הצר היה בונה סוללות עפר סביב היעד הנצור, על מנת למנוע הגעתם של אספקה ותגבורת אליו. ההרעבה הייתה אמצעי יעיל ואכזרי לשבירת התנגדותם של המגנים, שלעתים נאלצו להידרדר עד כדי [[קניבליזם|אכילת אדם]] כדי להיאבק ברעב העצום שהשרושהישרו הצרים. [[מגילת איכה]] המקראית, המתייחסת לאירועי המצור על ירושלים בסוף ימי [[בית המקדש הראשון]] מספרת כך: "יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן / הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ (היו להן למאכל) בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי" (איכה ד' י').
 
[[מחלה|מחלות]] היו גורם מכריע נוסף בעתות מצור, ופגעו הן במגנים והן בכוח הצר. במקרים מסוימים, קטפולטות או מרגמות (כגון הטרבושה) ירו פגרים של חיות חולות מעל לחומות העיר כסוג של [[לוחמה ביולוגית]] מוקדמת. לעתים, מחלות בקרב הצר היו תקוותם היחידה של הנצורים, שכן הכוח הנצור לא יכול להחזיק תקופות ארוכות במחנה ארעי בתנאי דוחק ללא סניטציה מספקת.