פרנסואה ז'קוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 15:
 
==מחקר==
בשנת 1961 חקרו פרנסואה ז'קוב ו[[ז'אק מונו]] את הרעיון כי [[ויסות]] רמות הביטוי ה[[אנזים|אנזימי]] ב[[תא]]ים הוא תוצאה של [[משוב]] בהליך ה[[שעתוק (ביולוגיה)|שעתוק]] של קטע ה-[[DNA]]. ניסוייהם של הצמד הניבו רעיונות ותנופה לתחום הצעיר של [[ביולוגיה]] התפתחותית [[מולקולה|מולקולרית]] ובאופן מיוחד בתחום ויסות השעתוק.
 
במשך שנים ארוכות היה ידוע כי תאי [[חיידק]]ים ותאים אחרים יכולים להגיב לתנאים חיצוניים משתנים על ידי ויסות רמות ה[[אנזים|אנזימים]] ה[[מטבוליזם|מטבוליים]] העיקריים שלהם, וכן את רמת הפעילות של אותם אנזימים. לדוגמה, אם חיידק מוצא עצמו בתמיסה המכילה [[לקטוז]] ([[דו-סוכר]]) ולא [[גלוקוז]] ([[חד-סוכר]]), הוא חייב להסתגל לצורך לייבא לקטוז, לפרק את הלקטוז למרכיבי הגלוקוז וה[[גלקטוז]] ולבסוף להמיר את הגלקטוז לגלוקוז. היה ידוע כי תאים מאיצים את ייצור האנזימים כאשר הם נחשפים ללקטוז ולא מייצרים אנזימים אלה בכמויות כל הזמן. מחקרים על ויסות פעילות אנזימית התקדמו על יסוד [[תאוריה|תאוריות]] על השפעת מולקולות זעירות על מולקולת האנזים (כך הן "מכבות" ו"מדליקות" אותה לפי הצורך), אבל השיטה שבה נעשה הוויסות של ייצור האנזים לא הובנה היטב טרם מחקרם של ז'קוב ומונו.