ועדת העזרה וההצלה בבודפשט – הבדלי גרסאות

'''ועדת העזרה וההצלה בבודפשט''' (ב[[הונגרית]]: '''Budapesti Segélyező és Mentőbizottság''', נהגה במקורב: '''בּוּדוֹפֶּשְטִי שֶגֵייֶזוּ אֵש מֶנְטוֹבִּיזוֹטְצָ'ג''') קמה בתחילת שנת 1943 מטעם הנהגת היישוב בארץ ישראל, וחבריה היו ישראל קסטנר, שעמד בראשה, יואל ברנד ושמואל שפרינגמן. במהלך שנת 1943 נוסף להרכבה [[פרץ רבס]], מנהיג תנועת 'מכבי הצעיר', ו[[רפי פרידל-בנשלום]], מנהיג השומר הצעיר, בפברואר 1944 . זו הייתה ועדה שחבריה נמנו על השמאל הציוני<ref>קסטנר כתב בדו"ח-קסטנר ובעדותו הראשית במשפט גרינוואלד-קסטנר, שהוא וחבריו החליטו החליטו להקים ועדת הצלה, שבהרכב המייסד שלה היה יצוג לכל התנועות הציוניות החלוציות, שאוטו קומוי, נשיא ההסתדרות הציונית, היה יושב ראש הוועדה והוא היה סגנו, ולחילופין המנהל בפועל. ואולם, בחקירה הנגדית במשפט שינה את גרסתו ואמר שהוועדה הוקמה בעקבות פניית ועדת ההצלה באיסטנבול, שאוטו קומוי כינס את נציגי המפלגות הציוניות, ומקימיה היו חברי איחוד-מפא"י אשר היו מוכנים ליטול סיכון, ואילו "האחרים היו בחלקם הרבה פחות מוכנים לקבל על עצמם את הסיכון". יואל ברנד כתב שהנהלת פועלי ציון (מפא"י) היא שהסמיכה את שלושת חבריה, שמואל שפירנגמו, ישראל קסטנר ואותו לארגן ולנהל את העבודה. ינו פרנקל, ממנהיגי המזרחי, הודה כי נענה לבקשת ועדת ההצלה באיסטנבול לצרף את שמו כחבר וועדה אף שלא היה כזה. בדומה, גם משה שוויגר, מנהיג הפליטים היוגוסלבים בבודפשט וחבר איחוד-מפא"י, לא היה חבר ממש בוועדה. דו"ח קסטנר (בתרגום מגרמנית של בנימין גת רימון, כנראה בשנת 1981), עמ' 60-61; עדות קסטנר במשפט גרינוואלד-קסטנר, משרד עורך דין שמואל תמיר, עמ'5, 28, 39;ברנד, בשליחות נידונים למוות, עמ' 17; ינו פרנקל בריאיון לאשר כהן, 17 בדצמבר 1979, 'המרכז לתיעוד היסטורי', אוניברסיטת חיפה, H3C35</ref>. אוטו קומוי, נשיא ההסתדרות הציונית בהונגריה, הצטרף אליה לראשונה רשמית, בחותמו על מכתב משותף עם חברי הועדה בבודפשט לוועדת ההצלה באיסטנבול ב- 2 במאי 1944, כשנה וחצי לאחר שנוסדה. ▼