אבי כהן (במאי) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: תוכנ\1ת
קו מפריד בטווח מספרים
שורה 4:
== ביוגרפיה ==
 
את שרותו הצבאי עשה כהן במחזור הראשון של [[להקת פיקוד דרום]], שם היה זמר ונגן גיטרה. לאחר שחרורו מהצבא נסע ל[[לונדון]] ללמוד קולנוע, וכשחזר לארץ שימש כעורך סרטים בטלוויזיה הישראלית וכבמאי סרטי פרסומת.
 
בתחילת שנות השבעים ביים כהן את סרט הטלוויזיה "שאלה של זהות" בכיכובו של [[יוסף שילוח]] עבור [[הערוץ הראשון]] ובשנות השמונים החל ביצירת סרטי קולנוע שרבים מהם זכו להצלחה ואף נחשבים לסרטי [[קאלט]] ישראליים. בשנת [[1980]] ביים את סרט הדרמה "המשחק האמיתי", בשנת [[1986]] את ה[[קומדיה]] "[[הקרב על הוועד]]" בכיכובם של [[הגשש החיוור]], בשנת [[1988]] את "[[יהושע יהושע]]" בכיכובו של [[אברי גלעד]] ובשנת [[1989]] את "[[אבא גנוב 2]]", עם [[יהודה ברקן]]. כמו כן היה תסריטאי של הסרטים "המשחק האמיתי" ו"מחבואים". בשנת [[1986]] היה כהן יועץ לעונתה השלישית של הסדרה [[קרובים קרובים]].
שורה 12:
בשנת [[1990]] כהן יצר וביים את תוכנית הבידור "[[העולם הערב]]" בכיכובם של אברי גלעד ו[[ארז טל]] ששודרה ב[[ערוץ 2 הניסיוני]]. התוכנית נוצרה בעקבות הצלחת תוכניתם הרדיופונית של השניים, "[[מה יש]]", כתוכנית מערכונים, סאטירה ו[[נונסנס]] והייתה חדשנית ואף נועזת בתחומה. כמו תוכנית הרדיו, זכתה "העולם הערב" לפופולריות רבה, בעיקר בתקופת [[מלחמת המפרץ]] הראשונה. התוכנית ירדה לאחר פתיחת השידורים המסחריים בשנת [[1993]], וכהן עבר לביים את תוכנית הילדים "יום יומן" ואת תוכנית הסאטירה "קבלת שבת". הדרמה העלילתית הראשונה שביים הייתה "שאלה של זהות".
 
בשנת [[1996]] ביים את תוכנית המערכונים, הנונסנס והסטנדאפ "[[פלטפוס (תוכנית טלוויזיה)|פלטפוס]]" ששודרה בטלוויזיה החינוכית ונתנה במה לקומיקאים צעירים כדוגמת [[עידן אלתרמן]] ו[[אבי גרייניק]]. התוכנית יועדה לציבור הילדים והנוער והמשיכה למעשה את הקו של "העולם הערב" בכך שהייתה "לא רצינית" ופתחה בפני יוצרים צעירים את האפשרות להיכנס לעולם הבידור והטלוויזיה. התוכנית זכתה להצלחה רבה, לתוכנית המשך בשם "[[דומינו (תוכנית טלוויזיה)|דומינו]]" (אותה לא ביים כהן) ורוב משתתפיה המשיכו בהצלחה בתחום.
 
בשנת 1996 היה כהן שותף ליצירת התוכנית המיתולוגית "[[החרצופים]]", לה נתן את שמה הישראלי, וכן ביים וערך אותה. התוכנית, ששודרה בזכיינית ערוץ 2 [[טלעד]] עד שנת 1999, הייתה תוכנית סאטירית וכללה מערכוני בובות בדמותן של פוליטיקאים, שקולותיהם חוקו, על פי רוב, על ידי [[טוביה צפיר]]. התוכנית זכתה להצלחה עצומה והשפיעה רבות על מעמדם הציבורי של פוליטיקאים כדוגמת [[דן מרידור]] ו[[דוד לוי]].
שורה 18:
בשנת [[2003]] ביים את סרט הטלוויזיה "אמצע הסרט" ובשנת [[2004]] את סדרת הילדים "כל שבת שנייה". בשנה זו יצר וערך את התוכנית "[[אסתי המכוערת]]", שהיוותה מעין פארודיה על [[טלנובלה|טלנובלות]] ובשנת [[2005]] ביים את סדרת ההמשך שלה, "אלביס, רוזנטל והאישה המסתורית". בשנת 2005 ביים גם את הטלנובלה "החצר" ששודרה ב[[ערוץ התכלת]] ובשנת [[2007]] את הסדרה "המקום" ששודרה ב[[ערוץ 10]].
 
בשנת 2003 יצר וערך, יחד עם [[גידי יהושע]] ו[[ליאור שליין]] את תוכנית הפאנל הסאטירית [[משחק מכור]] ששודרה ב[[ערוץ 2]] ([[רשת (זכיינית שידור)|רשת]]) עד שנת [[2006]]. התוכנית הייתה שונה מתוכניות הדמויות והחיקויים ששודרו במקביל כגון "[[רק בישראל]]" ו"[[ארץ נהדרת]]" ועקב זאת לא זכתה בתחילתה ל[[מדרוג]] גבוה, אך ככל שהתקדמו העונות הפכה לפופולרית ומצליחה ביותר.
בעקבות הקשר שנוצר עם ליאור שליין, יצר כהן את תוכנית הלייט נייט "[[הלילה עם ליאור שליין]]" ששודרה בערוץ 10 בשנים [[2008]]-[[2009]]. באותן שנים יצר כהן את סדרת הטלוויזיה מרובת הפרקים "המקום" - על מסעדת יוקרה תל אביבית - ושימש בה כבמאי ועורך. לאחר מכן שימש כמנהל פיתוח התוכן של ערוץ 10. לקראת ה[[בחירות]] של שנת 2009 ערך גם תוכנית פאנל סאטירית נוספת, "עד הבחירות זה יעבור" שהונחתה על ידי שליין ושודרה במשך עונה אחת. בשנים אלו ערך גם את התוכנית הקומית "שינויים בלוח המשדרים" בכיכובם של [[שרון טייכר]] ו[[ערן זרחוביץ']] באותו ערוץ.
 
בשנת [[2010]] חזר לזכיינית רשת וערך את עונתה השלישית של תוכנית הבידור "[[שבוע סוף!]]", שעברה בעונה זו שינויים מבנים רבים. הפורמט החדש, שנקרא "שבוע סוף החדש", לא זכה להצלחה וירד מהמסך לאחר ארבעה פרקים בלבד.
בשנה זו החל לערוך את התוכנית הסאטירית "[[מצב האומה (תוכנית טלוויזיה)|מצב האומה]]", שמהווה מעין המשך ל"משחק מכור", ואף בה משתתף שליין כעורך ומנחה. התוכנית שודרה במשך שמונה עונות בערוץ 2 (רשת) ובשנת [[2015]] עברה ל[[ערוץ 10]] תחת השם "גב האומה". התוכנית זכתה להצלחה בקרב הקהל והמבקרים ואף זכתה ב[[פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה]].