דיברה תורה כלשון בני אדם – הבדלי גרסאות

== משמעות המושג בקבלה ובחסידות ==

על פי ה[[קבלה]], הלימוד מלשון התורה אינו דרכו אלא גם הלשון כשלעצמו הינו מערכת מדויקת של דימויים שעל ידה אנו מבינים נושאים שונים בקבלה ותורות שונות ב[[אלוהות]]. לדוגמה הפסוק "ויפח באפיו נשמת חיים"{{הערה|1={{תנ"ך|בראשית|ב|ז}}.}} אשר על פי תורת הראשונים נלמד כמשל ודוגמה לשלילת הגשמיות אשר דברה תורה בלשון בני אדם על כן השתמשה התורה בלשון נפיחה אף שאינה שייכת אצל הקב"ה שאין לו גוף. אך בתורת הקבלה והחסידות נלמד מכך, כדוגמה לעניין האנושי, של נפיחה, אשר מעין זה ברוחניות, נפח האלוקים את נשמת האדם. והלימוד הוא ממשי, כלומר, כשם שבנפיחה באדם, הנפיחה מגיעה מעומק נשמתו, ונשימתו, אך אינה מוגבלת באותיות של דיבור או צעקה, כמו כן נפיחת הקב"ה באדם הראשון, היא מעצמותו, ודרגתו העליונה, אך אינה מוגבלת בדיבור. בקבלה מובא פסוק זה על מנת להוכיח אשר דרגת נשמת האדם היא מהאלוהות, ולמעלה מן העשרה מאמרות.

 

==לקריאה נוספת==