אנטיפרוטון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישור
טעות בשם, תקלדה
שורה 26:
|מוסד=[[המעבדה הלאומית לורנס ברקלי]]
|הכרה=[[פרס נובל לפיזיקה]] [http://www.nobelprize.org/nobel_prizes/physics/laureates/1959 לשנת 1959]}}
'''אנטיפרוטון''' ({{קו עילי|p}}) הוא ה[[אנטי-חלקיק]] של ה[[פרוטון]]. אנטיפרוטונים הם חלקיקים יציבים, אך קצרי ימים, בשל ההסתברות הגבוהה למפגש עם פרוטון, ששכיחותו בטבע גבוהה לאין שיעור, תוך [[איון (פיזיקה)|איון]] איתו. האנטיפרוטון התגלה ב-1955 על ידי ה[[פיזיקאי|פיזיקאים]] [[אמיליו סגרה]] ו[[אואןאוון צ'מברליין]] מ[[המעבדה הלאומית לורנס ברקלי]], אשר זכו ב[[פרס נובל לפיזיקה]] לשנת 1959 על תגליתם זו. קוארקי הערכיות (valence quarks) של האנטיפרוטון הם שני [[אנטיקוארק למעלה|אנטיקוארקי למעלה]] ו[[אנטיקוארק למטה]] אחד ({{קו עילי|u}}{{קו עילי|u}}{{קו עילי|d}}).
 
אנטיפרוטון עשוי להיווצר באופן ספונטני בתנאים שווי-ערך ל[[טמפרטורה]] של כ-{{SN||13}} מעלות [[קלווין]], תנאים שהתקיימו באופן טבעי רק ב[[המפץ הגדול|מפץ הגדול]]. ב-[[CERN]], למשל, משתמשים ב[[מאיץ חלקיקים]] מסוג [[סינכרוטרון]] של פרוטונים, כדי להאיץ פרוטונים לאנרגיה קינטית של 26 [[ג'יגה אלקטרון וולט]] ולהטיחם לעבר מוט [[אירידיום]]. האנרגיה של הפרוטונים הניתזים מגרעיני האירידיום גבוהה דיה כדי להביא ליצירת חלקיקים שונים, כשהאנטיפרוטונים הנוצרים מופרדים באמצעות [[מגנט]]ים הנתונים ב[[ריק]].