הגשש החיוור – הבדלי גרסאות

מערכוני הלהקה הפכו [[נכס צאן ברזל]] של התרבות והלשון הישראלית. השפה המיוחדת של הלהקה, ה'גששית', הפכה חלק מהשפה ה[[עברית]] המדוברת, או מה שמכונה ה[[סלנג]] הישראלי. בין השאר העלו מערכוני הלהקה תרומות בדמות מונחים כמו: "[[ישראבלוף]]", "הצ'ופצ'יק של הקומקום", "זרבוביתי זרבוביתך...", "בוטיק ספרים"; מטבעות לשון כמו: "דבר אוטוסטרדה", "שאל בני ונען!", "היה מנוע?!", "דייג אוהב דגים?", "מה שבע? מה כמה?", "למה? - מה?!", "חם בטבריה!", "טרם הספיקותי", "תכין לי איזה טורקי קטן", "אתה הבנת את זה ברוך?!", "מה תאמר על הבושה?!", "תהיה גבר, תשפיל את עצמך!", "הלו, זה רדיו?", ו"מי צריך לומר שלום, זה שעולה או זה שיורד?" ; או שמות ייחודיים כמו: "הסופר א.ב.ג.ד.ה.ו. מנחם", "מיקי בר קיקי", "מנדל'ה מוכר ספרים בהנחה", "נחצ'ה", "נשרק'ה", "נצחיה", "רפי לירי" "גברת זליבנסקי" ו"גברת מועלם", "אברהם אדיבי", ואחרים.