מלחמת טרויה – הבדלי גרסאות

האפוס המתאר את המלחמה הוא ה[[איליאדה]] של [[הומרוס]], אך סיפור [[הסוס הטרויאני]] כלל לא מופיע שם, אלא מוזכר כבדרך אגב בשיר השמיני של ה[[אודיסיאה]] של הומרוס (שורות 495-492492–495), המספר את סיפור חזרתו של [[אודיסאוס]], אחד מגיבורי המלחמה, ל[[איתקה]].

סרטים פופולריים אחדים הציגו את האפוס הקלאסי, וכן ב-1998 יצא הרומן ההיסטורי "[[שירתה של טרויה]]" מאת [[קולין מקאלוג]], שמתוארת בו המלחמה.[[קובץ:AdanaMuseumSarkophag.jpg|250px|ממוזער|שמאל|[[סרקופג]] שנמצא ב[[טרסוס]] המתאר סצנות ממלחמת טרויה. אוסף [[המוזיאון הארכאולוגי של אדנה]]]]

עד שנת [[1870]] נחשבה מלחמת טרויה לאגדה בלבד, אך בחפירות ארכאולוגיות שערך [[היינריך שלימן]] התגלו שרידי העיר החרבה.

שלימן החל את מפעלו בגבעת היסרליק, באסיה הקטנה, ליד מיצר הדרדנלים, אשר לפי המסורת היה המקום שבו שכנה טרויה. החפירות של שלימן אישרו את ההשערה, שהיה קיים במקום יישוב בתקופת הברונזה. אך נתברר, כי באתר זה התקיימו, בזה אחר זה, לא פחות מתשעה יישובים, אשר חלקם נהרסו על ידי רעידות אדמה, חלקם על ידי שריפה וחלקם אולי על ידי כיבוש.{{הערה|1=תולדות יוון הקלאסית, ירושלים, האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ה, עמ' 51}}

בסך הכל, אפשר לומר שנמצאו שם שלבים מקבילים להתפתחות שהייתה ביוון באותה תקופה. על העיר עברו תהפוכות שונות, תקופות של פריחה ועושר רב, ותקופות של ירידה וצמצום. השכבה שזוהתה כמתאימה למלחמה המתוארת אצל הומרוס היא זאת המכונה Troy VIII, A. שכבה זאת אינה מייצגת את העיר הגדולה ביותר שצמחה במקום, אף לא את היישוב האחרון שהיה שם. אך היא הייתה מבצר חזק, שנהרס בבירור על ידי שריפה בזמן מסוים סביב שנת 1800 לפנה"ס, דבר המקרב לתאריכים שנקבעו לעלילה המתוארת בשירת הומרוס. מצד אחר, שכבה אחרת של שרידי העיר אינה יכולה לבוא בחשבון לקשרים עם העולם האכאי-מיקני. גם ממצאי החפירות בטרויה וביוון של הרבע האחרונה במאה ה-20 - שאמנם עוררו תקוות כי הנה נמצאו עדויות על מהימנות תיאורי הומרוס - התבדו. השרידים של טרויה הם עלובים בהשוואה לעיר המפוארת, אשר אליבא דהומרוס האכאים באו לכבוש.{{הערה|1=תוולדות יוון הקלאסית, ירושלים, האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ה, עמ' 52}}

הדעה המקובלת כיוםבימינו על רוב החוקרים היא, כי יש בדברי הומרוס הד למאורעות שקרו בסוף התקופה המיקנית, ממש ערב נפילתה של תרבות זו. המסורת הועברה בעל פה, במשך תקופה ארוכה, שנמשכה יותר מ-1,000 שנה, ועל כן טבעי הדבר, שהיא השתנתה הרבה: נכנסו לתוכה פרטים מרובים מכל תקופות ההתהוות של היצירות, ואין אפשרות לקבוע אם פרט כלשהו שייך לתקופה המיקנית. מיעוטם של החוקרים גורסים, לעומת זאת, שהמסורת היא מעיקרה אגדה ושאין ללמוד ממנה דבר בעל משמעות היסטורית.{{הערה|1=תוולדות יוון הקלאסית, ירושלים, האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ה, עמ' 52-53}}

תעודות שנשתמרו מתקופת שלטונו של חתושילי[[חתושיליש הראשון]] (1620-1650 לפני הספירה), מעידות על הקשר בין החתים לבין וילושה - איליון, היא טרויה של הומרוס, כבר במאה ה-17 לפנה"ס. בין מוותליחתושיליש לבין מלך וילושה, אלכשנדו (אלכסנדר, כשם בנו של פריאמוס) נחתם חוזה-ברית, ואלכשנדו התחייב לשמור אמונים למלך החתי. וילושה נשארה תחת חסותם של החתים, פרט לתקופות קצרות שבהן מרדה, עד לנפילת האימפריה החתית, במאה ה-12 לפני הספירה. פרופ' [[איתמר זינגר]], חוקר תרבות החתים, כותב בספרו 'החתים ותרבותם': "רבים סוברים שהמסורת המשתקפת באיליאדה מושתתת על המציאות הקדומה שבה מערב אנטוליה בכלל, ואיליוס/טרויה בפרט, היו לזירת התמודדות בין החתים במזרח למיקנים ('''אחיאוה''' בתעודות החתיות) במערב. חיזוק להשערה זו ניתן למצוא בשמו של שליט טרויה, אלכשנדו, וגם בשמו של אחד מאלי העיר, אפליונה, שאינו אלא גרסה מוקדמת של שם האל היווני אפולו".{{הערה|איתמר זינגר, החתים ותרבותם, בסדרה ספריית האנציקלופדיה המקראית (בעריכת שמואל אחיטוב), ירושלים: מוסד ביאליק, 2011, עמ' 74}}