קורבן עולה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ שוחזר מעריכות של 176.12.211.108 (שיחה) לעריכה האחרונה של יאיר דב |
||
שורה 1:
'''קורבן עולה''' הוא אחד ה[[קורבן (יהדות)|קורבנות]] שהיו מקרבים ב[[בית המקדש]]. קורבן עולה הוא מקבוצת הקרבנות הקרויים "[[קדשי קדשים]]". פעמים קורבן עולה בא כקורבן יחיד ופעמים כקורבן
לפי הדעה המקובלת, הקורבן נקרא "עולה", משום שבניגוד לכל שאר הקורבנות – בשר העולה '''עולה''' כליל ונשרף באש על ה[[מזבח העולה|מזבח]], ואין בו חלקים שנאכלים ל[[כהן|כהנים]] או לבעלי הקורבן. במדרשים מובא פירוש אחר לשם "עולה" – מלשון ‎"והעולָה על רוחכם היה לא תהיה"{{הערה|1=[[ספר יחזקאל]] כ,לב.}} – פסוק המדבר על מחשבתם של בני ישראל שלא לקיים את מצוות התורה, ומכאן שהעולה מכפרת על מחשבת הלב (ראו להלן).
שורה 6:
===עולת נדבה===
עולת יחיד רגילה היא עולת נדבה – עולה שאדם מביא בנדר או בנדבה, כמתואר ב[[ספר ויקרא]] פרק א'. נדר הוא כאשר האדם אומר: "הרי עלי קורבן עולה" ובכך הוא מחייב את עצמו להביא קורבן. אם אדם זה מקדיש אחר כך בהמה לקורבנו, הרי שגם אם הבהמה תמות או תאבד - לא פקע ממנו חיובו להביא בהמה לקורבן, כיוון שחובו להקריב
עולת נדבה מוגדרת על ידי חכמים כ"דורון"{{הערה|1=[[תלמוד בבלי]], [[מסכת זבחים]] ז,ב.}} – מתנה שהאדם מביא לה'; מאידך, נאמר בתורה בעניינה{{הערה|1=ויקרא א,ד.}}: "וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה, וְנִרְצָה לוֹ '''לְכַפֵּר עָלָיו'''", ומכאן שיש בעולה גם צד של כפרה על חטא, אך התורה אינה אומרת על איזה חטא העולה מכפרת. חז"ל התייחסו לשאלה זו, ואמרו שהעולה מכפרת על מצוות קלות – מצוות עשה ומצוות לא תעשה שאין עליהם עונש מלקות או מיתה, ואין מביאים עליהם קורבן.{{הערה|1=[[מסכת יומא]] לו,א.}} העולה מכפרת אפילו על מי שעבר על איסורים אלו במזיד, וזאת בניגוד ל[[קורבן חטאת|חטאת]] ו[[קורבן אשם|אשם]], שאינם מכפרים אלא על העובר עבירה בשוגג.{{הערה|1=[[רמב"ן]] ויקרא א,ד.}} לפי דעה אחרת, העולה באה לכפר על הרהורי [[עבירה]], כמו שנאמר באיוב (א,ה): "וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם, וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה '''עֹלוֹת''' מִסְפַּר כֻּלָּם, כִּי אָמַר אִיּוֹב: אוּלַי חָטְאוּ בָנַי, '''וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם'''".{{הערה|1=[[ספר איוב]] א,ה; [[תלמוד ירושלמי]], [[מסכת יומא]], פרק ח הלכה ז; ויקרא רבה ז,ג.}}
|