הבדלים בין גרסאות בדף "ניקולאיה אלכסנדרו"

==היחסים עם הונגריה==
ניקולאיה אלכסנדרו המשיך במדיניות אביו, אם כי נאלץ כבר ב-[[1344]] להכיר בחסות ממלכת [[הונגריה]] על ארצו, לאחר שנשא אשה [[קתולית]] (ממשפחת לצקוביץ' או אולי לצקפי). מלך הונגריה שלח אליו מספר פעמים את הבישוף דמטריוס של [[אוראדיה]] עם משימות דיפלומטיות ומיסיונריות.
בין השנים [[1345]]-[[1353]] השתתף במערכה המוצלחת המאורגנת של ידי בית אנז'ו מהונגריה נגד המונגולים -טטרים שפלשו ממזרח ל[[קרפטים]]. בהזדמנות זו שטחים הנקראים "מהגבולאזור הספר הטטרי" părţile tătăreşti שבין הנחל מילקוב ובין [[הים השחור]] סופחו לוולאכיה. שיתוף הפעולה במלחמה בטטרים שיפר ככל הנראה את מערכת היחסים עם מלך הונגריה.
בנסיבות אלה, ב-[[10 בפברואר]] [[1355]] [[לאיוש הגדול, מלך הונגריה|לאיוש הגדול]] אישר לו את הזכות להחזקת ה[[באנאט של סברין]], שבזמנו הוענק לאביו.
ב-[[28 ביוני]] [[1358]] המלך ההונגרי העניק, לפי השערת ההיסטוריונים תוך הסכמה עם ניקולאיה אלכסנדרו (ק.ג'ורסקו) -
{{הערה|1=
C.C.Giurescu (1976) p.23
}}
את ה[[פריווילגיה חברתית|פריווילגיה]] המסחרית הראשונה בוולאכיה ל[[סוחר]]ים ה[[סאשים|סקסונים טרנסילבנים]] מהעיר השכנה, [[ברשוב]].
{{הערה|1=
לפי הכתוב - בשטח בין [[פרחובה (נהר)|פרחובה]] ובין [[יאלומיצה (נהר)|יאלומיצה]], מצד אחר עד ליישוב "אוּז", שבו היא נשפכת ל[[דנובה]], ומצד שני עד ל[[בוזאו]],שבו ה[[סירט (נהר)|סירט]] נשפך לדנובה