גרגוריוס פלמאס – הבדלי גרסאות

ב-1341 השלים פלמאס את חיבור "הטריאדות להגנת מקיימי ההסיכיה", שלושה מאמרים בני שלוש מסות כל אחד. על מנת לבסס את משנתו, שב אל הדיונים הטריניטולוגיים של המאה הרביעית, בייחוד לעבודתו של [[גרגוריוס מניסה]]. הלה, באורח שהזכיר את מושג ה[[חסד (נצרות)|חסד]] ה[[אוגוסטינוס הקדוש|אוגוסטיני]] במערב אך גם היה שונה ממנו מאוד, החל להבדיל בין מהותו-הוויתו (οὐσία) של האל, שהינה נסתרת ובלתי-מושגת, לתולדותיו והשפעותיו (ενέργεια) ביקום, שאותן ניתן היה לתפוש. כמו כן, הסתמך פלמאס רבות על כתבי אבות הכנסייה, כגון [[אתנסיוס]] ומקסימוס המודה, שהתייחסו לתהליך של האלהת טבע האדם (θέωσις) באמצעות תרגול רוחני קפדני והתחברות לישו. פלמאס שלל את האפשרות שהבדלה ממשית, ולא רק טרמינולוגית, בין מהות להשפעה – עליה התעקש בתוקף, שכן אחרת הייתה התולדה זהה עם המהות הבלתי-נתפשת; גם החולקים עליו היו מוכנים להפרדה תאורטית אך לא לבידול אמיתי – מהווה [[פוליתאיזם]] וכפירה באחדות האל. השוני בין המהות לתולדות אפשר מחד השתתפות ודבקות אמיתיות של האדם באלוהי, ומאידך שימר את הפער בין הבורא לבריאתו והותירו נשגב ומצוי מעל היקום.

 

 

בקיץ 1341 הוא זומן על ידי הפטריארך יוחנן ה-14 לבירה כדי לעמוד מול האשמותיהם הבלתי-פוסקות של תומכי ברלעם ולברר את המחלוקת. ב-10 ביוני נפתח סינוד כללי בקונסטנטינופול בו התעמתו פלמאס ויריביו מול הפטריארך, הזוג הקיסרי ונכבדי הכנסייה. הנוכחים קיבלו את הדעה ההסיכית וגינו את ברלעם, שהגיש התנצלות רשמית ועזב חזרה לאיטליה. אך לדעותיו עוד היו תומכים חשובים, בראשם גרגוריוס אקינדינוס, שניסה לגשר בין ברלעם לפלמאס בתחילה אך השתכנע שההסיכיה אכן היוותה גלישה למסליאניות. באוגוסט התכנסה מועצה שנייה, שלא סטתה מהקו של קודמתה. אקינדינוס גונה.