המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ סקריפט החלפות (לעיתים) |
||
שורה 1:
{{מפלגה
| שם = המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה
| צבע כותרת = E81D07
|סמל=[[קובץ:SPD logo.svg|מרכז|150px|סמלה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה]]
|מנהיגים=[[מרטין שולץ]]
שורה 15 ⟵ 16:
|אתר אינטרנט=[http://www.spd.de/ www.spd.de]
}}
'''המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה''' (ב[[גרמנית]]: '''SPD - Sozialdemokratische Partei Deutschlands''', מוכרת בראשי התיבות הנהגים "אֵס פֵּה דֵה") היא ה[[מפלגה]] הוותיקה ביותר ב[[גרמניה]] הפעילה עדיין כיום, ואחת הגדולות והוותיקות בעולם. בשנת 2013 ציינה 150 שנה לייסודה, כשבשורותיה יותר מ-600,000 חברים. מפלגה זו היא הגדולה ביותר בגרמניה. שורשי המפלגה בתנועת העבודה הגרמנית, ובעבר נטתה יותר לאידאולוגיה ה[[סוציאליזם|סוציאליסטית]], והיא עדיין חברה ב[[האינטרנציונל הסוציאליסטי|אינטרנציונל הסוציאליסטי]], כמו גם במפלגת הגג האירופית [[מפלגת הסוציאליסטים האירופאים]].
המפלגה שימשה בתחילת קיומה כקולה של [[תנועת הפועלים]] הגרמנית, ובימי [[האימפריה הגרמנית]] הייתה
בימי [[הרייך השלישי]] נאסרה פעולתה, אך לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] פעלה ב[[מערב גרמניה]], בראשות אישים בולטים כ[[וילי ברנדט]] ו[[הלמוט שמידט]] אשר שימשו במשרת ה[[קאנצלר גרמניה|קאנצלר]]. לאחר [[איחוד גרמניה (המאה ה-20)|איחוד גרמניה]] היה [[גרהרד שרדר]] לקאנצלר הראשון מטעם המפלגה בגרמניה המאוחדת, אולם הוא איבד את משרתו בבחירות בשנת [[2005]].
שורה 25 ⟵ 26:
תחת מנהיגותו של [[גרהרד שרדר]] אימצה המפלגה מספר מאפיינים [[ליברליזם|ליברליים]] בעודה מחויבת לעקרונות ה[[סוציאל-דמוקרטיה]]. בשנים 2005{{כ}}-[[2009]] הייתה המפלגה שותפה בקואליציה עם [[המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית|המפלגה הנוצרית-דמוקרטית]], אשר בראשה עומדת הקאנצלרית המכהנת [[אנגלה מרקל]]. בשל תוצאתן הצמודה של הבחירות, ניתן היה לראות במפלגה חברה שוות כוח כמעט למפלגתה של מרקל בממשלת גרמניה.
בבחירות בשנת 2009 ספגה המפלגה מפלה קשה וזכתה ב-23% בלבד מקולות הבוחרים, מה שהביא אותה לתוצאה הנמוכה יותר בעידן הנוכחי. בבחירות שנערכו ב[[ספטמבר]] [[2013]], המפלגה התחזקה במעט, ואחריהן התנהל משא ומתן לגבי הצטרפותה לממשלתה של [[אנגלה מרקל]]. בתום משא ומתן ארוך ולא פשוט הצטרפה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) לקואליציה גדולה (במונחים של מדינת ישראל: ממשלת אחדות לאומית) שנייה תחת הנהגתה של הקנצלרית אנגלה מרקל.
במאי 2017 המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה הכריזה על [[BDS]] כארגון אנטישמי.
==מבנה המפלגה==
שורה 53 ⟵ 54:
ההתפתחות הכלכלית של גרמניה באמצע [[המאה ה-19]] הביאה, כב[[אנגליה]] ובארצות נוספות באירופה, להתפתחות התודעה העצמית של [[מעמד הפועלים]]. התנועות ה[[סוציאליזם|סוציאליסטיות]] שדוכאו בכוח בשנות הארבעים, ובמהפכות [[1848]], סללו את הדרך לכוחות חדשים. המהפכנים הוותיקים כ[[קרל מרקס]] ו[[פרידריך אנגלס]] היו בגלות, אך מעמד הפועלים הגרמני נראה כבשל לארגון ולייצוג פוליטי. השפעתם של הגולים הייתה עקיפה, ובגרמניה עצמה קם מנהיג שארגן את התנועה, ואיחד את פועלי גרמניה באופן פוליטי, דבר ממנו נמנעה תנועת הפועלים מ-1848 ועד תחילת שנות השישים של המאה ה-19.
המפלגה מחשיבה את יום היווסדה כ-[[23 במאי]] [[1863]], עת התכנסו כ-600 נציגים בוועידה ב[[לייפציג]] בראשותו של [[פרדיננד לסל]], וייסדו מפלגה בשם "Allgemeiner Deutscher Arbeiterverein" ובראשי תיבות ADAV, שהייתה ה[[ארגון]] הפוליטי הראשון של תנועת העבודה הגרמנית, ואביה הקדמון של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
ב-[[1864]] מת לסל, לאחר שהסתבך ב[[דו-קרב]] על חסדיה של גבירה, אך התנועה המשיכה להתקדם. מספר החברים גדל מיום ייסוד המפלגה ועד למותו של לסל, מ-600 חברים ל-4,600. בניגוד לאחרים כ[[קרל מרקס]], ראה לסל את הדרך להשגת זכויות העובדים בהשתתפות פוליטית של הפועלים במבנה המדינה הקיים, ובשל כך ראה את השגת [[זכות בחירה|זכות הבחירה]] השווה לכל נפש כהישג הגדול אליו צריכה לשאוף תנועת הפועלים. לסל היה אחד מהגדולים שבאנשי תנועת העבודה הגרמנית, והתווה את הדרך לבאים אחריו. אף שהורה כי יורשו יהיה [[ברנהרד בקר]], השתלט על התנועה [[יוהאן בפטיסט פון שוייצר]], שהמשיך בקו שבו נקט לסל של שילוב תנועת הפועלים בפוליטיקה של האימפריה, ותמיכה ב[[אוטו פון ביסמרק]] ובמדינה הפרוסית. עיקר פעילותה של ה-ADAV היה בצפון גרמניה ובפרוסיה.
שורה 65 ⟵ 66:
ב-[[1890]] עם עלייתו של [[וילהלם השני]] לשלטון, התפטר ביסמרק, והתאפשר חידוש פעולת המפלגה. השליט החדש ביקש לשבות את לבו של מעמד הפועלים, ואף יזם חקיקה סוציאלית במקביל לכך שאפשר את פעולתה של המפלגה. לאחר מספר שנים ניחם על מעשיו, ובשנים [[1894]] ו-[[1899]] ניסה להגביל את המפלגה כפי שעשה זאת ביסמרק, אך עתה היה כוחה של המפלגה כה רב, עד שהרייכסטאג דחה את הצעותיו של הקייזר.
בקונגרס ב[[ארפורט]] ב-[[1891]] קיבלה המפלגה תוכנית רדיקלית יותר, ברוח ה[[מרקסיזם]], שדרשה, בין היתר, [[הלאמה]] של המפעלים התעשייתיים הגדולים בגרמניה.
המפלגה החדשה נערכה באופן ששימש דוגמה למפלגות אחרות בעולם. בשנת [[1914]] היו במפלגה מעל למיליון חברים, ופעולתה הייתה בשטח ה[[איגוד מקצועי|איגוד המקצועי]], וכן בתחום הפרלמנטרי. מבחינת הארגון לא היה דומה למפלגה זו במפלגות אחרות בגרמניה, או במפלגות פועלים אחרות בעולם. המפלגה לא הייתה רק בעלת מוסדות ארגוניים, אלא פיתחה חלופה אמיתית למוסדות המדינה, מתוך ראיית עולם הקוראת לשינויים. המפלגה פיתחה מוסדות [[חינוך]], [[רווחה]], [[פנאי]] ו[[אמנות]].
שורה 71 ⟵ 72:
בשנת [[1912]] הייתה המפלגה למפלגה הגדולה ביותר ברייכסטאג, ולה 110 נציגים. אך עדיין לא הייתה המפלגה לשותפה בשלטון, שכן לרייכסטאג לא הייתה השפעה ישירה על הרכבת הממשלה. מנהיג המפלגה היה [[אוגוסט בבל]]. הטבלה שלהלן משקפת את עלייתה של המפלגה בתקופה זו:
{| border=0
|- bgcolor=#CCDDEE
| colspan=6 align=center | אחוזי הצבעה ומושבים בפרלמנט למפלגה הסוציאל-דמוקרטית 1871 - 1912
שורה 149 ⟵ 150:
===רפובליקת ויימאר (1918–1933)===
עם תבוסת גרמניה ב[[מלחמת העולם הראשונה]] מונה הנסיך [[מקס פון באדן]] ל[[קאנצלר גרמניה]]. בפעם הראשונה בתולדות גרמניה שיתף פון באדן בממשלתו סוציאל-דמוקרטים, וביניהם את מנהיג המפלגה [[פרידריך אברט]]. ב-[[9 בנובמבר]] [[1918]] התפטר פון באדן, ואברט מונה לקאנצלר. באותו יום הכריז הסוציאל-דמוקרט [[פיליפ שיידמן]], כי הקייזר התפטר, וכי מוקמת רפובליקה. רפובליקה זו, שהוקמה כמעט באקראי, ללא בסיס הסכמה עממית, ומתוך ייסורי התבוסה במלחמה, כונתה [[רפובליקת ויימאר]].
השלטון ניתן לממשלה זמנית (שליחי העם - Volksbeauftragte), שבה היו חברים שלושה סוציאל-דמוקרטים ושלושה "בלתי תלויים". שלטון זה לא נקט בפעולות מהפכניות שהיה בהן כדי לשלול מעיקרו את השלטון הקודם. הפקידות הבכירה, המערכת המשפטית, ויחסי הקניין הבסיסיים במדינה הגרמנית החדשה נותרו על מכונם.
במהלך החודשים הבאים הוביל אברט את הממשלה החדשה, ואף השתמש בכוח כנגד המהפכנים משמאל, במיוחד כנגד "הרפובליקה הסובייטית" שקמה ב[[בוואריה]] אחרי רציחתו של [[קורט אייזנר]], וכנגד הספרטקיסטים, תנועה שמאלית קיצונית בהנהגת [[רוזה לוקסמבורג]] ו[[קרל ליבקנכט]] אשר הובילה מהומות שיכולות היו להתפתח למרידה בחודש ינואר [[1919]]. בדיכוי המהומות נעשה שימוש בחיילים, וכן באנשי המיליציות הימניות הקיצוניות [[פרייקור]]. דיכוי המהומות היה אכזרי, גרם להרוגים רבים, בהם לוקסמבורג וליבקנכט (כפי הנראה נרצחו על ידי אנשי הפרייקור).
שורה 202 ⟵ 203:
המשבר הכלכלי של שנת [[1929]] גרם לקרע בין הסוציאל-דמוקרטים ואנשי "מפלגת המרכז" ו"מפלגת העם", בעוד שהבחירות התכופות לפרלמנט הביאו לעליית כוחות קיצוניים, ובפרט אנשי [[המפלגה הנאצית]], במערבולת מחריפה והולכת של אלימות פיזית ומילולית. בשנת [[1928]] הביא הישגם של הסוציאל-דמוקרטים לבחירתו של הקנצלר הסוציאל-דמוקרטי [[הרמן מילר]], אך זה לא האריך ימים בתפקידו, והתפטר במרץ [[1930]].
ככל שהחריף המאבק בין הנצים ברפובליקה הגוססת, כך נראה כי פסיחתם של הסוציאל-דמוקרטים על שתי הסעיפים, וכישלונם ליצור חזית אחידה כנגד הנאצים עם הקומוניסטים או עם השמרנים, היו בין הגורמים לעלייתם של הנאצים. בתחילת [[1932]] תמכו הסוציאל-דמוקרטים במועמדותו של [[פאול פון הינדנבורג]] לנשיאות הרפובליקה לתקופת כהונה נוספת, על מנת לעצור את היטלר, אך המצב היה כבר כלאחר ייאוש.
קיץ [[1932]] הביא עמו קרבות רחוב בין קומוניסטים ונאצים, ובין סוציאליסטים ונאצים, ו[[אנרכיה]] גוברת. אירוע חמור אירע ב-[[20 ביולי]] 1932 עת החליף הקאנצלר [[פרנץ פון פאפן]] את ממשלתה של [[פרוסיה]] בראשה עמד הסוציאליסט אוטו בראון, בממשל מטעמו כ"נציב הרייך". הסוציאליסטים ההמומים התנגדו לצעד זה ואף הגישו כנגדו עתירות לבתי המשפט, אך אלו לא סייעו בעדם. הסוציאליסטים נראו כמרותקים בעבותות המחויבות לקיום שלטון החוק והרפובליקה, בעוד שסביבם פעלו הנאצים והקומוניסטים, המחויבים להפלת הרפובליקה מבלי לבחול באמצעים, ואישים שמרנים כפרנץ פון פאפן ו[[קורט פון שלייכר]] המחויבים אך לאינטרס האישי שלהם.
ב-[[30 בינואר]] [[1933]] הביאו תככי המנהיגים השמרנים לבחירתו של [[אדולף היטלר]] ל[[קאנצלר גרמניה]]. בבחירות החופשיות האחרונות שנערכו ב-[[5 במרץ]] 1933, לאחר עליית היטלר לשלטון, ולאחר [[שריפת הרייכסטאג]], זכו הסוציאל-דמוקרטים ל-7,181,629 קולות (כ-18.25% מן הקולות) והיו המפלגה השנייה בגודלה. האיומים בטרור פוליטי, מסעי התעמולה הנאצים ואווירת ההפחדה הביאו לירידה של כ-70,000 קולות בלבד מאז הבחירות הקודמות. אך הישג זה לא אִפשר לסוציאל-דמוקרטים השפעה שתמנע את הפיכתה של גרמניה לדיקטטורה נאצית.
לאחר [[שריפת הרייכסטאג]] הציע היטלר את [[חוק ההסמכה (גרמניה)|חוק ההסמכה]] שהעביר את סמכויותיו של הרייכסטאג לידי הקבינט, ולמעשה הפך את גרמניה מדמוקרטיה פרלמנטרית, ולו להלכה בלבד, לדיקטטורה נאצית. הסוציאל-דמוקרטים היו היחידים מבין חברי הבית שהתנגדו. רבים מבין חבריהם היו במעצר, כאשר עלה החוק להצבעה ב-[[27 במרץ]] [[1933]]. מנהיגם של הסוציאל-דמוקרטים, [[אוטו ולס]], נאם נאום חוצב להבות כנגד הדיקטטורה הנאצית, ובסיומו הצביעו כל 94 חברי הבית מן המפלגה (כאשר 26 מתוכם נעצרו ולא הגיעו להצבעה) כנגד החוק, והיו הסיעה היחידה אשר הצביעה כנגד החוק. הייתה זו שירת הברבור של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ב[[הרייך השלישי|רייך השלישי]]. סמוך לאחר מכן יצא ולס לגלות, בתחילה ב[[חבל הסאאר]] שהיה תחת שלטון [[חבר הלאומים]] ולאחר מכן ב[[פראג]]. חברי הרייכסטאג מטעם המפלגה נעצרו, נרצחו או שיצאו לגלות. ב-[[14 ביולי]] 1933 נאסרה פעילותה של המפלגה.
שורה 213 ⟵ 214:
בהיות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית המפלגה היחידה ברייכסטאג שהתנגדה לחוק ההסמכה, ובהיותם קול בולט בתנועת [[ההתנגדות הגרמנית לנאציזם]] דאגו הנאצים לאסור על פעילות המפלגה זמן קצר לאחר עלייתם לשלטון. רבים מחברי המפלגה נעצרו, נרצחו או נשלחו ל[[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]]. מנהיג המפלגה [[אוטו ולס]] יצא אף הוא לגלות, ולאחר זמן מה הקים מרכז של המפלגה ב[[פראג]] אשר דאג לקיים קשרים עם פעילי המפלגה בגרמניה, ליצור דו"חות תקופתיים על המתרחש בגרמניה, ולשמור על המבנה השלדי של המפלגה. פעילות זו נמשכה במהלך כל תקופת [[הרייך השלישי]], אך לא היו לה תוצאות מעשיות כלשהן. ולס מת בגלות בשנת [[1939]].
בין [[1936]] ל-[[1939]] נלחמו כמה מאנשי המפלגה ב[[מלחמת האזרחים בספרד]] לצד הרפובליקנים, במסגרת [[הבריגדות הבינלאומיות]] ובמסגרות נוספות,
לאחר כיבוש [[צ'כוסלובקיה]] על ידי הנאצים בשנת [[1938]] עברה הנהגת המפלגה ל[[פריז]] ולאחר כיבושה של זו על ידי הגרמנים, עקרה ל[[לונדון]]. לאחר פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] הודיעה הנהגת המפלגה כי היא תומכת במטרתן של [[בעלות הברית]], וכי את השלטון הנאצי יש להסיר בכוח.
שורה 220 ⟵ 221:
===לאחר המלחמה (1946–1998)===
לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] קמה המפלגה מחדש בכל אזורי הכיבוש בגרמניה. ב[[גרמניה המערבית]] החלה המפלגה את דרכה באופוזיציה, ממועד הבחירות הראשונות ברפובליקה הפדרלית ב-[[1949]] ועד לשנת [[1966]].
ב[[גרמניה המזרחית]] אולצה המפלגה להתמזג עם [[המפלגה הקומוניסטית של גרמניה]], וליצור את [[מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה]] בשנת [[1946]]. במהלך נפילת השלטון הקומוניסטי בשנת [[1989]] הוקמה מחדש המפלגה כמפלגה נפרדת, מחוץ לשורות מפלגת האיחוד, ולא כפלג שלה, ולאחר מכן התאחדה מחדש עם אחותה שבמערב, עם איחודה של גרמניה.
שורה 230 ⟵ 231:
וילי ברנדט הוביל מדיניות שנקראה "המדיניות המזרחית" ("[[אוסטפוליטיק]]"), אשר ביקשה להפיג את המתיחות של [[המלחמה הקרה]] תחת הסיסמה "שינוי באמצעות התקרבות" וכן לפתוח בהדרגה את [[חומת ברלין]].
ב-[[7 בדצמבר]] [[1970]] קיים ברנדט ביקור היסטורי ב[[ורשה|וורשה]] בירת [[פולין]]. ברנדט חתם בביקור על הסכם שיתוף פעולה, והכרה בגבול המערבי של פולין. צעד זה, שעורר בגרמניה פולמוס ואף התנגדות, הביא בין השאר לשיפור היחסים עם שאר מדינות [[הגוש המזרחי]]. הסכמים נוספים נחתמו עם [[ברית המועצות]], [[צ'כוסלובקיה]] אליהם הצטרף גם "הסכם היסודות" עם מזרח גרמניה.
כהונתו של ברנדט כקאנצלר הביאה גם לרפורמות במדיניות החברתית, בחינוך ובמשפט. בשנת [[1972]] חש ברנדט כי הוא מאבד את הרוב שלו ב[[בונדסטג]]. הוא הוביל את המפלגה לבחירות, ובהן זכתה המפלגה לרוב של 45.8% מן הקולות והייתה לסיעה החזקה בבונדסטג. מפרסומים שנחשפו לאחרונה נמצא כי הממשלה הסוציאל-דמוקרטית שיתפה פעולה באופן חשאי עם מתכנני [[טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן]], מארגון [[ספטמבר השחור (ארגון טרור)|ספטמבר השחור]].{{הערה|1=[http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=20690&hp=1&newsletter=26.08.2012 גרמניה שיתפה פעולה עם מבצעי הטבח במינכן],[[ ישראל היום]], 27 באוגוסט 2012}}
שורה 258 ⟵ 259:
אל הבחירות הפדרליות בשנת [[2005]] התייצבה המפלגה כשהיא משוסעת, ובמצב בו הוטל ספק ביכולתה לזכות בבחירות אל מול המועמדת הפופולרית משורות הנוצרים דמוקרטים, [[אנגלה מרקל]]. למרות זאת, הייתה המפלגה להפתעת הבחירות, והפער בינה לבין הנוצרים דמוקרטים עמד על פחות מאחוז אחד. תוצאות הבחירות הביאו לכך שאף מפלגה משתי המפלגות הגדולות לא יכלה להקים בעצמה קואליציה, ולאחר משא ומתן ממושך הוסכם על הקמת "קואליציה גדולה" בראשותה של מרקל, כאשר מינטרפרינג מונה לסגן הקאנצלרית. שרדר פרש מן הפוליטיקה לעיסוקיו הפרטיים.
עקב מינויו של מינטפרינג לסגן הקאנצלרית פרש הלה מתפקידו כיושב ראש המפלגה. החליף אותו [[מתיאס פלאצק]], ראש ממשלת [[ברנדנבורג]] ואחד הפוליטיקאים האהודים ביותר בגרמניה. פלאצק נבחר לתפקיד יו"ר המפלגה ברוב של 99.4%. הוא שירת בתפקיד זה פחות מחצי שנה; ב-[[10 באפריל]] 2006 פרש מתפקידו עקב אירוע עצבי אשר גרם לירידה משמעותית ביכולת ה[[שמיעה]]. פלאצק הסביר כי עקב מצב בריאותו הוא מעוניין להקדיש את מרצו לניהול ענייניה של ברנדנבורג בלבד. את פלאצק החליף [[קורט בק]], המשמש גם כראש ממשלת [[ריינלנד-פפאלץ]].
כיום, לאחר הסקרים שצפו תבוסה למפלגה הסוציאל-דמוקרטית בבחירות לבונדסטאג בראשותו של מנהיג המפלגה, קורט בק, החליט בק להתפטר מתפקידו, ובכך שינה את סדרי ניהול המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שוב.
שורה 265 ⟵ 266:
לקראת הכניסה הרשמית לשנת הבחירות לבונדסטאג הגרמני שייערכו בין [[ספטמבר]] ל[[אוקטובר]] [[2013]] - בחרה המפלגה בשר האוצר לשעבר, פאר שטיינברוק, כמועמד המפלגה למשרת הקנצלר. האחרון יתמודד בבחירות מול הקנצלרית אנגלה מרקל.
עם סיום מערכת הבחירות לבונדסטאג והעובדה כי מפלגתה של אנגלה מרקל (CDU) זכתה במספר הצירים הרב ביותר, הזמינה הקנצלרית מרקל את ה-SPD למשא ומתן קואליציוני ארוך על אפשרות של הקמת קואליציה גדולה פעם נוספת. כמו כן התקיימו עם מפלגת הירוקים, אך זה היה בשביל כללי הפרוטוקול. בסיומו של המשא ומתן עליו הסכימו הצדדים ונחתם על ידי הקנצלרית מרקל, ראש ממשלת בוואריה זיהופר ויו"ר ה-SPD גבריאל - קיימה מפלגת ה-SPD משאל חברים לגבי שאלת ההצטרפות לממשלה החדשה של אנגלה מרקל. על פי התוצאות - כ-76% הצביעו בעד כניסה לקואליציה גדולה, ובכך בעצם נסללה הדרך להקמת ממשלה גדולה שנייה (במונחים של ישראל: ממשלת אחדות לאומית) עם ה-SPD תחת הנהגתה של אנגלה מרקל. ה-SPD קיבלו את תפקיד סגן הקנצלרית לידי יו"ר המפלגה גבריאל ויו"ר סיעת ה-SPD בפרלמנט הגרמני, פרנק ולטר-שטיינמאייר, ישוב לעמדת שר החוץ הגרמני גם בקואליציה הגדולה הנוכחית.
במאי 2017 המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה הכריזה על Bds כארגון אנטישמי.
| |||