דלקת כבד נגיפית – הבדלי גרסאות

וירוס ההפטיטיס C הינוהוא וירוס RNA, ממשפחת ה- Flaviviridae. וירוס זה מקודד ל-10 חלבונים ויראליים שונים. חלבונים אלו כוללים את חלבון הליבה, שני חלבוני מעטפת הקרויים E1 ו- E2, חלבון ממברנלי הנקרא p7, וחלבונים מבניים שונים. הוירוס עצמו לא עובר אינטגרציה לתוך הגנום של המאכסן, אולם הוא בעל זמן רפליקציה מהיר יחסית (10 בחזקת 12 ויריונים פר יום). הסיבה לכך שכיום אין חיסון מפני וירוס זה נעוצה בעובדה שריבוי המוטציות בו מביאות לקושי בתגובה החיסונית כנגון- גם כאשר נוצרים נוגדנים, הם לטווח קצר.

לעתים, הדבקה בהפטיטיס B מתרחשת יחדיו עם הדבקה בהפטיטיס D. וירוס הפטיטיס D הינוהוא וירוס מסוג RNA, אשר "נזקק" לוירוסים אחרים על מנת לפעול. משך ההדבקה בוירוס ההפטיטיס D תלוי במידת הזמן של הזיהום בהפטיטיס B (ולא יכול לעלות עליה).

הפטיטיס E הינוהוא וירוס קטן יחסית, המועבר דרך מערכת העיכול, ומביא להפטיטיס חריפה בעיקר ובאזורים יחסית ספציפיים כגון הודו, אסיה, אפריקה ומרכז אמריקה. כיום אין מבחנים סרולוגיים רוטינים לצורך איתור זיהום בנגיף.

השלב הבא הינוהוא הופעת צהבת, (שלב אשר לא חייב להתקיים אצל כל החולים). שלב הצהבת מאופיין בהיעלמות מרבית הסימפטומים הקודמים, אולם לעתים נצפית ירידה במשקל גם במהלך שלב זה. הכבד הופך להיות מוגדל ורגיש ולרוב יש כאבים ברביע הימני העליון שבבטן יחד עם תחושת חוסר נוחות. ממצאים נוספים שיכולים להיות כוללים חסימת דרכי מרה, הגדלה של הטחול או של בלוטות לימפה צוואריות.

כל אחת מ-4 הבדיקות הללו יכולה להעיד על מצב החולה- כך למשל, מצב בו ה- HBsAg חיובי מעיד על זיהום בהפטיטיס B, כאשר במידה וקיימים נוגדנים מסוג IgM anti-HBc ההדבקה נעשתה בזמן האחרון (ואילו בהיעדר נוגדנים אלו הרי שהמחלה הינההיא כרונית, היות שנוגדנים אלו נעלמים לאחר חצי שנה ממועד ההדבקה). כך למעשה, באמצעות שתי בדיקות ניתן לבסס האם יש הדבקה בנגיף והאם היא התרחשה לאחרונה או שהיא כרונית. במידה ויש הדבקה בהפטיטיס A, ניתן לראות נוגדנים מסוג IgM anti-HAV, ובמידה ויש הדבקה בהפטיטיס C, ניתן לראות נוגדנים להפטיטיס C.

'''הפטיטיס חריפה''': הידבקות בוירוס הפטיטיס A או B לרוב מביאה להפטיטיס חריפה אולם עם שיעור הבראה גבוה מאוד במרבית המקרים וללא סיבוכים. עם זאת, ישנם מצבים בהם ייתכנו סיבוכים של המחלה אשר עלולים להיות מסוכנים. סיבוכים אלו מתרחשים לרוב בגיל מבוגר יותר ואצל אנשים הסובלים ממחלות רקע, כאשר תסמינים קליניים חמורים כגון מיימת, צהבת קשה ו[[אנצפלופתיה כבדית]] מצביעים על פרוגנוזה שאינה טובה. שיעור התמותה מהדבקה בהפטיטיס A ו- B הינוהוא נמוך יחסית (0.1%) אולם בקרב חולים המאושפזים בגין הפטיטיס חריפה מוירוס הפטיטיס B, למשל, שיעור התמותה עולה ל-1% לפחות. הפטיטיס C הינההיא מחלה חריפה פחות מבחינת השלב האקוטי שלה, וכן התמותה בשלב המוקדם הינההיא נדירה, אולם קיימים סיכויים גבוהים של החולה לפתח מחלה כרונית.

'''הפטיטיס פולמיננטי''': הסיבוך המפחיד והרציני ביותר אצל חולי הפטיטיס הינוהוא הפטיטיס פולמיננטי- כלומר נזק נרחב ומסיבי לרקמת הכבד. אירוע זה הינוהוא יחסית נדיר ונראה בעיקר בהפטיטיס B, D ו- E, אם כי הוא ייתכן גם בהדבקה בהפטיטיס A בעיקר אצל אנשים מבוגרים הסובלים ממחלה כבד כרונית. יש לחשוד בקיום של הפטיטיס פולמיננטי במצבים בהם החולה מפתח אנצפלופתיה עד כדי שקיעה ב[[קומה]], יחד עם בדיקות דם והדמיה המאששות נזק נרחב לכבד. הסימנים הבאים מעידים על מצב זה:

רמות התמותה בהפטיטיס פולמיננטי כאמור הינןהן גבוהות מאוד- מעל 80% למטופל הנמצא בקומה עמוקה- אולם מטופלים אשר שורדים לעתים מציגים התאוששות ביוכימית והיסטולוגית מלאה. [[השתלת כבד]] הינההיא מצילת חיים במקרים אלו, במידה וניתן לאתר כבד להשתלה בזמן.

'''התפתחות המחלה להפטיטיס כרונית'''- מחלה כרונית או הפטיטיס כרונית הינההיא סיבוך של הדבקה חריפה בוירוס ההפטיטיס. המשמעות הינההיא שיש עליה בסיכון לפתח מחלות כבד שונות כגון שחמת הכבד והתפתחות של סרטן הכבד כתוצאה מהנזק הכרוני הנגרם לתאי הכבד. הפטיטיס כרונית נפוצה בעיקר אצל חולים אשר נדבקו בהפטיטיס C- בין 85% עד 90% מן החולים שנדבקו בהפטיטיס C יפתחו מחלה כרונית, כאשר עד 20% ולעתים אף יותר עלולים לפתח שחמת הכבד בתוך 10-20 שנים ממועד המחלה החריפה. לגבי הידבקות בהפטיטיס B, נמצא בבדיקות עכשוויות כי כ- 1% מהחולים בהפטיטיס חריפה מפתחים מחלה כרונית (אלא אם מדובר בתינוקות אשר נדבקו במהלך הלידה, אצלם שיעור המחלה הכרוני הינוהוא גבוה עד כדי 90%, או חולים מדוכאי חיסון וכן חולי דיאליזה למשל). סימנים קליניים ומעבדתיים המחשידים להתפתחות המחלה למחלה כרונית יכולים להיות למשל המשך תלונות הקשורות בעייפות, אובדן משקל וכדומה, חוסר התנרמלות של בדיקות תפקודי כבד במשך שנה לאחר המחלה, או נוכחות של אנטיגנים מסוימים של נגיף ההפטיטיס B יותר ממספר חודשים מסוים ממועד המחלה האקוטית. הדבקה בהפטיטיס D על גבי נשאות כרונית של הפטיטיס B מסבכת עוד יותר את מצב החולה בחלק מן המקרים ועלולה להביא להפטיטיס פולמיננטי או להתפתחות מהירה יותר של שחמת הכבד או סרטן הכבד.