ההגליות האשוריות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 25:
אזור דרום [[סוריה]] ו[[ארץ ישראל]] נכבש על ידי תגלת פלאסר במהלך מסעותיו לאזור בשנים 732-734 לפנה"ס. חלק מן השטח סופח לאשור, וחלקו נשאר במעמד [[וסאל]]י משועבד. בעקבות הכיבוש באו ההגליות. במקור המקראי ({{תנ"ך|מלכים ב|טו|כט|קצר=כן}}) נאמר: "בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר וְאֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה". עדויות על כיבוש [[הגליל]] ו[[הגלעד]] והגליית תושביהם מופיעות גם בספר שופטים י"ח: ל', ובספר דברי הימים א' פרק ה: ו' נאמר: "בְּאֵרָה בְנוֹ אֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשֻּׁר הוּא נָשִׂיא לָראוּבֵנִי" ובפסוק כ"ו נאמר: "וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ-אַשּׁוּר וְאֶת-רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְ[[חבור|חָבוֹר]] וְהָרָא וּנְהַר [[גוזן|גּוֹזָן]] עַד הַיּוֹם הַזֶּה". ההגליות האלה היו שלב בתהליך הפיכתם של החבלים הנכבשים לפחוות אשוריות. אין אזכור ישיר של סיפוח הגליל והגלעד, אבל באחת הכתובות של תגלת פלאסר ניתן להשלים כך: "ארץ בית [[עמרי]] אשר במסעותי הקודמים הפכתי את כל עריה (לעיי חורבות) ואת העיר [[שומרון (עיר)|שומרון]] לבדה השארתי". מכיוון שגם [[דמשק]], שכנתה הצפונית של [[ממלכת ישראל המאוחדת|ישראל]], סופחה באותה תקופה למערכת הפחוות האשוריות, אפשר להניח שעיקר שטחה של ממלכת ישראל סופח לתחומה של אשור, ורק חבל ההר שמסביב לעיר שומרון, נשאר בשלטונו של [[מלכי ישראל|מלך ישראל]] האחרון. באחת ממהדורות ה[[אנאלים]] של תגלת פלאסר, מופיע התיאור הבא: "13,520 איש על רכושם בקרם וצאנם לקחתי בשבי". כל המקומות הנזכרים בכתובת, נמצאים באזור [[הגליל התחתון]] ושולי [[עמק יזרעאל]]: דברה היא [[דברת (יישוב מקראי)|דברת]] לרגלי [[הר תבור]], [[תל שמרון|שמעון]] נמצאת בשוליים הצפוניים מערביים של עמק יזרעאל, מרום בתל [[קרני חיטין]], [[תל חנתון|חנתון]] יטביתה וארומה - ב[[בקעת בית נטופה]]. זהו מרחב מצומצם למדי, ואם אכן הוגלו ממנו 13,520 איש, הרי מדובר בהגליה של חלק ניכר מאוכלוסיית האזור.
 
נתוני ה[[הסקר הארכאולוגי של ישראל|סקרים הארכאולוגיים]], תואמים את הכתובות האשוריות: אזור הגליל התחתון התרוקן באופן משמעותי מיושביו בסוף המאה השמינית לפנה"ס, ובמשך המאה השביעית ואולי גם במאה השישית היה האזור שומם. גם בחפירות [[תל חצור|חצור]] וכנרת (עיר עתיקה בצפון מערב הכנרת), יש עדויות על חורבן כבד שהתרחש בשתי הערים וכן חלה ירידה משמעותית באוכלוסייה או אף עזיבת המקום לתקופה ארוכה. תגלת פלאסר השלישי ויורשיו לא ערכו הגליות לחבלי הגליל שסופחו - כנראה הדבר נובע ממעמדו השולי של האזור במסגרת האימפריה האשורית וכן מהפוטנציאל הכלכלי הדל של חבל הגליל התחתון. [[תל מגידו|מגידו]], בירת הפחווה, נבנתה מחדש והוקמו בה [[ארמון]] ה[[מושל]] ורבעי מגורים מתוכננים, והובאו אליה גולים. האשורים, כנראה נהגו כך גם במקומות נוספים - בתחום קיבוץ [[איילת השחר (אתר ארכאולוגי)|איילת השחר]], ליד [[תל חצור]], התגלה מבנה שלטוני אשורי. אבלעם זאת, רוב שטחי הגליל נותרו שוממים, והאשורים הסתפקו בהגליית תושביהם, שעשויים היו להתמרד ולגרום קשיים לממלכתם.
 
==ההגליה בימי שלמנאסר החמישי==