מבצע רעם מתגלגל – הבדלי גרסאות

==צפון וייטנאם במהלך המבצע==

[[קובץ:North Vietnamese Antiaircraft Weapons.jpg|ממוזער|250px|מערך ההגנה האווירית של צפון וייטנאם]]

 

 

את מערך ההגנה האנטי-אווירית גיבו מטוסי הקרב של הצפון וייטנאמים, שבתחילה כללו רק את מטוסי הקרב [[מיג-17]]. למרות שהם נחשבו למיושנים בהשוואה למטוסי הסילון האמריקאים, הפכו הצפון וייטנאמים את חולשותיהם של המטוסים שלהם לחוזקות. הם היו מהירים מספיק כדי לבצע מארבי "פגע וברח" ויכולת התמרון שלהם הייתה טובה מספיק כדי להפיל את מטוסי ה[[ווט F-8 קרוסיידר]] וה-[[F-105 ת'נדרצ'יף]] המתקדמים יותר, שעד מהרה פתחו טקטיקות חדשות. מטוסי ה[[מקדונל דאגלס F-4 פנטום]] החדשים שצוידו בטילים הפכו להיות מטוסי הקרב העיקריים של האמריקאים.

 

 

כלכלת הצפון פוזרה למען הגנתה ומפעלים גדולים שמוקמו באזורים המאוכלסים של דלתת [[הנהר האדום (אסיה)|הנהר האדום]], פוצלו למערות ולכפרים קטנים בכל רחבי הארץ. באזור החיץ בדרום שהופצץ יותר בכבדות, הועברו כפרים שלמים למכלולי מנהרות תת-קרקעיות למשך המבצע. בכל רחבי צפון וייטנאם החל להיות מחסור במזון, בעיקר באזורים העירוניים, שכן מגדלי ה[[אורז]] התגייסו לשירות צבאי או התנדבו לעבודות שיקום נזקי ההפצצות. כאשר הותקפה מערכת התחבורה הלאומית, שוקמו גשרים חרבים או הוחלפו במעברי עפר, מעבורות, מעברים תת-קרקעיים וגשרי סירות. המערכת הוכחה כעמידה, בנויה היטב וניתנת לשיקום בקלות.