ה.פ. לאבקרפט – הבדלי גרסאות

לאבקרפט נטמן לצד הוריו באחוזת הקבר המשפחתית של משפחת פיליפס בפרובידנס. בשנת [[1937]] הקימו לו מעריציו מצבה משלו, עליה חרטו את שמו, תאריכי לידתו ומותו, ואת השורה "אני ההשגחה העליונה" (I AM PROVIDENCE, משחק מילים על שם העיר בה גר) שהופיעה באחד ממכתביו. קברו מחולל לעתיםלעיתים קרובות ב[[גרפיטי]] המצטט את השורה '''"אין אלה אשר לנצח רובצים מתים, ואף המוות מת כחלוף עידנים מבעיתים"'''{{הערה|1=הווארד פיליפס לאבקרפט, '''התוהו המזדחל''', הוצאת אודיסיאה, 2000, תרגם דניאל ברק, עמ' 134}} ("That is not dead which can eternal lie, And with strange aeons even death may die.{{D}}") המופיעה בסיפורו הידוע ביותר "קריאתו של קת'ולהו"{{הערה|1=[http://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=pis&GRid=1188&PIgrid=1188&PIcrid=1584940&PIpi=81007&ShowCemPhotos=Y& תצלום של קברו של לאבקרפט המחולל בגרפיטי], באתר "מצא קבר" }}. בשנת [[1997]] ניסה אנונימי להוציא את לאבקרפט מקברו, אך נכשל מפני שלא ידע כי לאבקרפט עצמו אינו קבור מתחת למצבה שהקימו לו אוהדיו, כי אם בחלקת הקבר המשפחתית הסמוכה{{הערה|1=[http://www.quahog.org/attractions/index.php?id=3 Quahog.org: Grave of H. P. Lovecraft]}}.

ואכן, סיפורי "[[המיתוס של קת'ולהו]]" הם עיקר תהילתו של לאבקרפט כסופר. בסיפורים אלו, קת'ולהו, האל המת שקדם לבוא האדם, שקוע במעמקי הים ומנסה לקום לתחייה, תוך כדי שהוא מופיע בחלומות בני האדם וגורם להם לבצע מעשים פולחניים שיעלו אותו מקברו. הסיפורים מתרחשים לעתיםלעיתים קרובות בנופים המוכרים ללאבקרפט, נופי [[ניו אינגלנד]], בעיירות הדמיוניות "ארקהם", "דאנוויץ'", "אינסמאות'" וב"אוניברסיטת מיסקטוניק", נופים ומקומות קודרים ואפלים החוזרים בסיפוריו, ואשר מתחת לחזות התמימה של עיירה ארכאית, מאובקת, שהזמן פסח עליה, מסתתרים לרוב פולחנים עתיקים, אלים איומים הקמים לתחייה ורוע אמיתי. גיבוריו של לאבקרפט הם אנשי הזמן המודרני, תחילת [[המאה ה-20]] על הקידמה שזו הביאה עמה בתחומים כ[[ביולוגיה]], [[אסטרונומיה]], [[גאולוגיה]], [[פיזיקה]] ואף [[ארכאולוגיה]]. בסיפוריו של לאבקרפט הקידמה הזו רק מדגישה את חוסר חשיבותו של המין האנושי, את חוסר האונים שלו, ואת היותו נידון לכליה אל מול כוחות ענקיים ומיסטיים, שהקידמה הטכנולוגית רק מסייעת בשחרורם. כך, עולמו המיסטי של קת'ולהו שלוב בעולמם המודרני והטכנולוגי של גיבוריו של לאבקרפט, אנשי תחילת [[המאה ה-20]] ללא הכר.

לקראת סוף המאה ה-20 הפך לאבקרפט לדמות של [[תרבות הפופ]], וזכה לאין ספור אזכורים, מחוות, ביקורות ודיונים ביצירתו. מהבולטות שביצירות אלו הן "אני, קת'ולהו", סיפור קצר של [[ניל גיימן]], התייחסות לקת'ולהו בספר "[[המטוטלת של פוקו]]" מאת [[אומברטו אקו]], והתייחסויות רבות נוספות ב[[קומיקס]], ב[[טלוויזיה]] וב[[קולנוע]]. למעשה, דמויות רבות של יצור אימתני ומרושע בעל מחושים, המופיעות כדבר שבשגרה בקולנוע ובטלוויזיה שאובות במידה זו או אחרת מקת'ולהו. כך, למשל, רבים סבורים כי דמותו של "[[דייווי ג'ונס]]" בסדרת "[[שודדי הקאריביים (סדרת סרטים)|שודדי הקאריביים]]" קיבלה רבים ממאפייניה מדמותו של קת'ולהו. התייחסויות מפורשות יותר, הכוללות שימוש בשמות אלים כ"קת'ולהו" או "עזאת'ות'" ומקומות כ"דאנוויץ'" מצויות בסרטים כ"[[הלבוי]]", וסרטי ה[[זומבי]]ם של [[לוצ'יאנו פולצי]] או [[סם ריימי]]. לאבקרפט היה אחד ממבשרי דמות ה[[זומבי]]הזומבי בספרות, במיוחד בסיפורים כ"הרברט ווסט - מחיה המתים", ודמות הזומבי המודרנית המופיעה בקולנוע ובטלוויזיה שואבת את מאפייניה מיצירתו של לאבקרפט לפחות בה במידה שהיא שואבת אותם מדמות הזומבי ה"מקורית", המפלצת מ[[האיטי]].

שפתו של לאבקרפט היא ארכאית וגבוהה במתכוון, ומנסה לחקות בדיאלוגים הפזורים ביצירה ניב ניו אינגלנדי משובש במכוון. לאבקרפט יוצר אפקט של ניוון ואימה על ידי ריבוי השימוש בתארים ובתואר הפועל, אשר לעתיםלעיתים הוא עצמו ממציא. השפה המוזרה, הסמיכה, הארכאית לעתיםלעיתים והמשובשת לעתיםלעיתים, השמות המשונים בהם נקראים גיבוריו, והתיאורים המזוויעים של הסביבה הכפרית, הרקובה והמנוונת של ניו אינגלנד, יוצרים אפקט של סיוט, שאינו עוזב את קוראי ספריו. לאבקרפט הוא אמן הסמליות, והקדים את זמנו (במתכוון או שלא במתכוון) בפנייה ישירה אל התת-מודע של קוראיו, ובאפקט החלום האופף את יצירותיו.

ב"קריאתו של קת'ולהו" ([[1926]]) כתב לאבקרפט:

הגיבורים המנסים לעשות שימוש בידע מסוג זה שרכשו, נידונו לסוף מר. לעתיםלעיתים פרי עבודתם תוקף אותם ומשמיד אותם, כפי שאירע ל"הרברט ווסט - מחיה המתים", ברוח הסיפור [[פרנקנשטיין]], ולעתיםולעיתים הם מושכים את תשומת לבן של מפלצות מרושעות, ואלו מביאות לכיליונן.

לעתיםלעיתים קרובות ביצירת לאבקרפט, אין הגיבור נמצא בשליטה מלאה על פעולותיו, והוא מוצא כי שינוי הנתיב בו הוא הולך אינו אפשרי. רבים מגיבוריו היו יכולים להיות בטוחים מסכנה אם רק היו נמלטים. עם זאת, אפשרות זו אינה עולה או באיזה אופן נמנעת על ידי איזה כוח חיצוני שהוא, כמו בסיפורים "הצבע מחוץ לעולם" ו"החלומות בבית המכשפה". לעתיםלעיתים קרובות הגיבורים נתונים להשפעתם הכופה של יצורים רבי כוח, מרושעים או אדישים. כשם שהתורשה אינה נמנעת, כך גם ההימלטות, או אף המוות עצמו, אינם יכולים לספק מפלט. במקרים מסוימים גורלו הבלתי נמנע של הגיבור הוא גורל האנושות כולה.

דעות אלו, והיכרותו עם פילוסוף גרמני נוסף, [[פרידריך וילהלם ניטשה]], הביאו לרעיון המובע בספריו על התרבות האנושית כנאבקת נגד אלמנטים ברבריים ופרימיטיביים. לעתיםלעיתים המאבק הוא במישור האישי. רבים מגיבוריו הם אנשי תרבות בעל חינוך עילי המושחתים בהדרגה על ידי השפעה חיצונית חורשת רע. בסיפורים אלו ה"קללה" היא לעתיםלעיתים קרובות תורשתית, אם בשל הזדווגות עם מי שאינו אנושי, או באמצעות קסם. הדעיכה הפיזית והמנטלית באות ביחד לעתיםלעיתים קרובות. נושא זה של "דם מוכתם" משקף, כאמור, את חששותיו של לאבקרפט באשר למשפחתו הוא.

בסיפורים אחרים, חברה שלמה מאוימת על ידי הברבריות, לעתיםלעיתים ככוח חיצוני, ולעתיםולעיתים בשל השפעה פנימית. סיפוריו מתארים את התרבות האנושית כמעורערת באופן מתמיד על ידי כוחות לא אנושיים, המשפיעים על מיעוט חורש רעה.

על אף השפעתו של לאבקרפט על סוגות ה[[מדע בדיוני|מדע הבדיוני]] וה[[ספרות אימה|אימה]] האהובות ב[[ישראל]], לאבקרפט הינו זר כמעט לקורא העברי. מבחר מסיפוריו הכולל סיפורי מפתח ביצירתו כ"צבע מחוץ לזמן" ו"קריאתו של קת'ולהו" תורגם בשנת [[2000]] על ידי [[דניאל ברק]] ויצא ב[[הוצאת אודיסיאה]] המתמחה ב[[מדעבמדע בדיוני]], בשם "התוהו המזדחל".