שיטיון – הבדלי גרסאות

{{מחלה

|שם=שיטיון

בשנת 1907, הרופא [[אלואיס אלצהיימר]] תיאר לראשונה אישה בת 51 אשר סבלה מדמנציה פרוגרסיבית שנמשכה מעל 4 שנים. האבחנה הסופית של מחלת אלצהיימר אמורה להתבצע לאחר בדיקה נוירו-פתולוגית של המוח, אולם כיום אבחנה של מחלת האלצהיימר מתבצעת ברמה הקלינית, לאחר שנשללו סיבות אחרות אשר יכולות לגרום לשיטיון. על אף העובדה שהסיבה למחלת האלצהיימר נותרה בלתי ידועה, קיים כיום מחקר מעמיק באשר למבנה ה[[מולקולה|מולקולרי]] של המחלה. נמצא כי אצל כ-40% מן החולים קיימת היסטוריה משפחתית של מחלת האלצהיימר, וכן נמצא כי השכיחות לפתח אלצהיימר אצל [[תאומים מונוזיגוטיים]] הוא גבוה יותר (43%) מאשר אצל [[תאומים דיזיגוטיים]] (8%), מה שמצביע על מאפיינים [[גנטיקה|גנטיים]] של המחלה. במספר מקרים, גם אם נדירים, נמצא כי ה[[גן (ביולוגיה)|גן]] מועבר באופן אוטוזומלי-דומיננטי במשפחות מסוימות, וכן קשור ל[[כרומוזום|כרומוזומים]] 1, 14 ו-21.

 

 

[[File:Alzheimers brain.jpg|ממוזער|האטרופיה באלצהיימר חמור]]

ברוב המקרים הטיפול אינו יעיל, והמטרה היא להאט את התפתחות הסימפטומים על ידי תמיכה וגירויים סביבתיים מתאימים (אור, ריח, מוזיקה) בהתאם למידת הפגיעה ה[[הכרה|קוגניטיבית]].

 

 

תרופות לטיפול במחלה: ניתן לתת [[מעכבי אצטילכולין אסטראז]] המגבירים פעילות של מערכת כולינרגית. תרופות אלו יכולות לעכב את מהלך המחלה בשנה שנתיים. הטיפול בתרופות אלו מאושר לאלצהיימר קל עד בינוני. תופעות לוואי של תרופות אלו קשורות להפטוטוקסיות בעיקר, חומציות קיבה, בלוק לבבי, [[ברדיקרדיה]]. כמו כן ניתן לתת אנטגוניסטים ל-NMDA – [[ממנטין]] – אושר לאלצהיימר בינוני עד קשה, גורם לסחרחורת, כאבי ראש, בלבול, הלוצינציות.