יוזיאס, נסיך סקסוניה-קובורג-זאלפלד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{מנהיג
|שם=יוזיאס, נסיך סקסוניה-קובורג-זאלפלד
שורה 20 ⟵ 19:
|אב=[[פרנץ יוזיאס, דוכס סקסוניה-קובורג-זאלפלד]]
|אם=[[אנה סופיה משוורצבורג-רודולשטדט]]
|צאצאים=פרידריך פרייהר פון
|יורש העצר=}}
שורה 27 ⟵ 26:
==ביוגרפיה==
יוזיאס נולד ב-[[26 בדצמבר]] [[1737]] ב[[קובורג]], ל[[פרנץ יוזיאס, דוכס סקסוניה-קובורג-זאלפלד]] ול[[אנה סופיה משוורצבורג-רודולשטדט]], בתם של [[לודוויג פרידריך הראשון, נסיך שוורצבורג-רודולשטדט]] ו[[אנה סופיה מסקסוניה-גותה-אלטנבורג]]. בצעירותו התחנך יוזיאס על ידי [[יוהן אוגוסט פון שנפלד]] וקספר פון ברביסדורף, והשתלם בשפות ובמדעים. בשנת [[1755]] ליווה יוזיאס את אחותו [[שרלוטה סופיה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד]] בדרכה לחתונתה עם [[לודוויג, דוכס מקלנבורג-שוורין]], ולאחר מכן ביקר ב[[רוסטוק]], [[מגדבורג]], [[הנובר]] ו[[דרזדן]].
באותה שנה ליווה יוזיאס את אחותו [[פרדריקה קרולינה, נסיכת סקסוניה-קובורג-זאלפלד]] לחתונתה עם [[קרל אלכסנדר, מרקיז ברנדנבורג-אנסבך]] ב[[ווינה]], ומונה על ידי הקיסרית [[מריה תרזה]] ל[[קפטן (דרגה|ריטמייסטר]] בצבא הקיסרי. יוזיאס השתתף ב[[מלחמת שבע השנים]], ונלחם ב[[קרב לובוסיץ]]. בשנת [[1757]] הוא לחם ב[[קרב פראג (1757)|קרב על פראג]], ולאחר מכן לחם ב[[קרב קולין]]. לאחר מכן הוא לחם ב[[קרב ברסלאו]], ובשנת [[1758]] הוא נפצע בידו. בשנת [[1759]] הוא מונה על ידי הזוג הקיסרי למפקד רגימנט של קירסירים - אנסבך,ולאחר מכן השתתף תחת פיקודו של [[פילדמרשל]] [[פון לאודון]] ב[[קרב ליגניץ (1760)|קרב ליגניץ]] וכיבוש [[שווידניצה|שוויידניץ]].
ב-[[30 ביולי]] [[1766]] הועלה יוזיאס לדרגת [[מייגור גנרל|גנרל מיור]], וב-[[1 במאי]] [[1773]] הועלה לדרגת [[פלדמרשל-לוטננט]]. בין השנים [[1778]] - [[1788]], הוא היה מפקד העיר [[ברטיסלבה]], ובשנת [[1785]] הוא מונה למושל הכללי של [[גליציה]] ו[[בוקובינה]]. ב-[[22 באוגוסט]] [[1786]] הוא הועלה על ידי הקיסר [[יוזף השני]] לדרגת [[גנרל|גנרל חיל הפרשים]].
במהלך [[]] בשנת [[1788]] פיקד יוזיאס על [[קורפוס]] תחת פיקודו של פון לאודון, והשתתף בכיבוש [[מולדביה]], לכידת [[חוטין]] ב[[בסרביה]], ובניצחון הגדול ב[[קרב פוקשאן]] תחת פיקודו של [[אלכסנדר סובורוב]]. לאחר הניצחון ב[[קרב רימניק]] תפס יוזיאס את חלקה הגדול של [[ואלכיה]], כולל [[בוקרשט]], והתקבל בברכה על ידי האוכלוסייה.
בתקופת כיבושה של מולדביה פגש יוזיאס את תרזה שטרופק, וב-[[24 בספטמבר]] [[1789]] התחתן עמה בעיר [[רומאן (עיר)|רומאן]], ונולד לו ממנה בן בשם פרידריך. ב-[[25 באוגוסט]] [[1808]] קיבל פרידריך תואר אצולה מ[[פרנץ הראשון, קיסר אוסטריה]], וב-[[17 בפברואר]] [[1853]] נתן לו [[ארנסט השני, דוכס סקסוניה-קובורג-גותה]] את התואר "פרייהר פון רומאן", הקרוי על שם מקום הולדתו.
בשנים [[1793]] ו-[[1794]] פיקד יוזיאס על הצבא ב[[ארצות השפלה האוסטריות]] במהלך [[המערכה בפלנדריה]]. בשל ניצחונו ב[[קרב נירווינדן (1793)|קרב נירווינדן]] במרץ 1793, חזר האזור לשליטה אוסטרית. לאחר מכן הוא פלש ל[[צרפת]], וכבש את הערים [[קונדה-סור-לסקו|קונדה]], [[ואלנסיין]], [[לה קוסנוי]] ו[[לנדרסייה]]. עם זאת, בשל מצוקה קשה, בין היתר בעקבות הפירוד בקרב כוחות [[הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה|בעלות הברית]], הוא סבל משורת מפלות קלות מול [[הצבא המהפכני, נסיך סקסוניה-קובורג-זאלפלד|הצבא המהפכני]] על ה[[סמבר]], ולאחר מכן ספג תבוסה מכריעה ב[[קרב פלרוס (1794)|קרב פלרוס]].
לאחר מכן הוא נטש את [[בלגיה]], שהדיפלומטים ההבסבורגיים כבר החליטו לוותר עליה. ובשל כעסו על כך וביקורתו הגלויה נגד מדיניותו של [[יוהאן אמדיאוס פון תוגוט|הברון תוגוט]], התפטר יוזיאס מתפקידו כמפקד העליון ([[פרנסואה סבסטיאן שארל ז'וזף דה קרואה, רוזן קלרפייט|רוזן קלרפייט]] מילא את מקומו) ופרש ל[[קובורג]], שם מת מאוחר יותר ב-[[26 בפברואר]] [[1815]].
== אילן יוחסין ==
| |||